אהבה בין הגלים פרק שישה עשר
חן נהנתה מכל דקה בה שהתה בביתה כשהסבתא רק מפנקת, רק מעודדת ומבקשת שתזהר בכל אשר תלך. כמו שכל הדברים הטובים מגיעים לקיצם מהר מאד מאד גם הסופ"ש הזה עם עוד יום בקשיש הסתיים והגיע העת לשוב לבסיס.. הקיטבג הכיל מדים נקיים ללא רבב וכל מה שחן צריכה לבסיס ואף לקחה איתה פריטים רבים יותר כי מי יודע מתי תשוב הביתה אם בכלל במהלך החודש הקרוב. חן נפרדה בנשיקות מהסבתא וירדה לכיוון האוטובוס שיסיע אותה לבסיס.
התחנה היתה מלאה בחיילות וחיילים והנה לפתע היא רואה את פזית בתחנה. "היי פזיתי מה מעשייך כאן" "קיבלתי טלפון בהול מהבית כי אמי לא חשה בטוב ובקשתי מהאלוף ירושלמי לשחרר אותי ל-24 שעות לראות מה קורה עם אמי" "ומה שלום אמך?" היא מאושפזת בבית חולים איכילוב במחלקה האורתופדית יש לה פריצת דיסק שזה דבר איום ונורא, הרופאים מנסים ראשית לשכך את כאביה ולנסות לטפל בה בלא צורך בניתוח".
"וואו אני כל כך מצטערת ומי יושב לצידה.? רק אבא שלי והוא נראה יותר חולה ממנה, אני לא יכולה לשהות לצידה" פזית החלה לבכות וחן עודדה אותה. האוטובוס הגיע ושתי החברות ישבו זו לצד זו ואז אמרה לה חן: למה שלא תדברי עם האלוף על המצב שהורייך נמצאים בהם ותבקשי ממנו חופשה מיוחדת שתאזני אותה לפני השחרור אך עכשיו זה בלתי אפשרי שהם יהיו שם חסרי אונים ואת תהיי בבסיס."
"חן את חושבת שהוא יאשר לי ? שתינו יודעת כמה שהוא מתחשב בזולת ואם יוכל להעתר לבקשתך מבחינת כ"א בטוח ישחרר אותך". ואוו אני אכנס למשרדו ישר כשנגיע לבסיס." שמעתי שאת עוזבת אותנו לחדש ימים " נכון פזית ותאמיני לי שגם אני מבואסת" "אבל למה? יהיה לך תפקיד מאד רציני וזה מאתגר את החייל." "פזית אני בפירוש עצובה כי שוב אלך מהבסיס לחודש ימים,
אולי לא אצא כלל לחופשה וסבתא שלי כל כך מסכנה , כמה היא התגעגעה אלי וכמובן גם אני אליה, אך לאלוף ירושלמי לא אוכל לסרב וכל מה שנשאר לי זה ללכת לקורס למורת רוחי, ידיד טוב שלי אמר לי כי בצבא יש הוראות ולהן צריך להשמע ולבצען. האוטובוס הגיע סמוך לבסיס ויש חתיכת דרך ללכת ברגל או במקרה הטוב שמישהו יעבור ויציע להן טרמפ.
הבלתי יאומן קרה, מכונית לבנה חדשה עצרה והגבר שמסעיר את הרגשות של חן שאל: "אפשר להסיע אתכן חיילות מתוקות" בואי פזית זה דודיק והוא בנו של האיש שכולנו אוהבות לאהוב ולכבד הוא בנו של האלוף ירושלמי.
המשך יבוא.
תגובות (0)