אגדה משלי (סוג של הקדמה)

"כן הבנתי זאת לא אשמתי וזה הגיוני וזה חלק מהטבע של בני אדם אבל למה זה צריך לפגוע בי?!" יעל הייתה מתוסכלת "זה בסדר הדעות שלנו מנוגדות, את חושבת שזה בסדר, אני לא אבל בסופו של דבר את רוצה שיהיה לי טוב? אז אל תעשי את זה כשאני פה את בעצמך אמרת שאת רוצה שיהיה לי נח ונעים להזמין חברות אז תוכיחי את זה" היא הטיחה באמא שלה את כל העצבים שנאגרו במשך השבוע, נמאס לה מהוויכוחים היום יומיים והלא פוסקים בינה לבין אימה היא רצתה לצעוק, שזה ייפסק אבל לא עזר שום דבר.
"בסדר אמא שלי לסבית, בגלל זה היא התגרשה מאבא שלי ואני מקבלת את זה אבל מה בסך הכל אני מבקשת? כולם בבית ספר מסתכלים עלי בגועל בגלל דבר אחד שבקשתי ממך ולא עשית אותו. למה? מה היה נחוץ לך דווקא אז להביא את החברה הזאת שלך? תסבירי לי"
"יעל את סתם מתעצבנת עכשיו איך יכולתי לדעת שיש לך חברה שהגיעה באותו זמן?" ליאת, אמא של אמה שאלה בטון רגוע, טון שגרם לאמה להתעצבן עוד יותר,
"כי שלחתי לך הודעה!!! וחוץ מזה למה שהייתי מבקשת ממך אם אני לא מתכוונת להביא חברות? קצת הגיון!"
"עכשיו את סתם מתחצפת, כשאת רוצה לדבר איתי בצורה נעימה ויפה אני פה עכשיו תעלי לחדר שלך" ליאת, באותו טון רגוע אמרה ונכנסה לחדרה שלה.

יעל עלתה לחדרה במהירות מסחררת. איך אפשר להיות כאלה אטומים? היא שאלה את עצמה למה אמא שלה לא מתחשבת בה? למה היא מתייחסת אליה ככה? היא נכנסה לחדרה בעצבים ונשכבה על הגב על מיטתה, דמעות, ירדו במורד לחיה, היא לא עצרה אותם, היא רק עצמה עיניים וחלמה. היא חלמה על מקום אחר, מקום בו היא תהיה זאת שתחליט, שהיא תהיה המלכה, היא חלמה על נסיך, שיציל אותה ממכשפה מרשעת, היא חלמה שתהיה לה אגדה משלה.