אברסט | פרק 2

אנה יצאה מדלת ביתה ורגשות אשם כרסמו בבטנה. היא השאירה פתק להוריה שבו ניסתה להסביר את המצב. היא החלה ללכת ברחוב, ולפתע הרגישה כל כך קטנה. מאיפה להתחיל? היא הגבירה את הליכתה וידה ליטפה את הכיס האחורי שלה, שם נח הארנק השחור שלה. התרמיל שלה היה מעט כבד על גבה.
״אנה?״ נשמע קול. היא הצטמררה והרגישה בהל פה על עורפה. היא הסתובבה באיטיות. הלך עליי, חשבה. פנייה נתקלו בנער ממוצע, שיערו חום בהיר ועיניו תואמות. פניו מאורכות ולסתותיו בולטות החוצה בצורה גברית ואלגנטית. מבנה גופו היה רחב מעט והיה אפשר להבחין בכמה שרירים מתחת לטי-שרט האפורה שלבש. היא נשכה את זווית פיה.
״אד..?״ היססה. ״מה.. מה אתה עושה פה?״
הוא חשף חיוך ענקי ונוצץ, ״מה זאת אומרת? אני גר חמישה סנטימטר מפה! מה זה התיק הזה? את יוצאת לאנשהו?״
שוב ההיסוס הרגיל והיא פוקקה את אצבעותיה. כדאי לספר לו? תהתה; בכל זאת הוא הבן של השכנים, ועם יתנגד לי לבטח יספר להורי. אבל בכל זאת, אד נער קליל, קרוב למדי שירצה להצטרף.
לבסוף ענתה לו.
״כן.״ היא הוציאה מהתרמיל את הספר הירוק. ״תקרא.״
במשך עשרים דקות ישבו אד ואנה על ספסל בפארק, שאנה מסלסלת את שיערה בציפייה ואד רוכן לספר ולפעמים שניהם משתעלים, נחנקים מאבק שדואה באוויר כל פעם שמעבירים דף.
״פאק.״ קילל. אנה עיקמה את אפה. ״אין מצב שאני לא בא איתך.״ הוסיף ולחץ את ידה. אנה הצטמררה מהמגע הפתאומי. היא הישירה את מבטה אליו וסקרה אותו. מה שמפתיע, הוא נראה רציני למדי. היא הנהנה באיטיות.
״חכי פה, אני כבר חוזר!״ קרא והתחיל לרוץ חזרה לביתו. אנה קברה את ראשה בידה. אנחה נפלטה מפיה.
״כנראה שיש לי חבר נוסף למסע..״
אד לקח את הטלפון שלו. הוא חייג את המספר המוכר שלו; לברנדון. ברנדון גר איתו באותו בניין.
״הלו, אד?״ אמר ברנדון מהקו השני.
״כן. תקשיב רגע, בוא עוד עשר דקות בדיוק מתחת לבית שלי. דחוף.״ הרצין אד, וניתק, לא מחכה לאישורים מיותרים. ברנדון יהיה שם.