אברסט | פרק 1- הרשמה

אנה הניפה את התיק על גבה ופסעה לסלון בצעדים עגמומיים. היא נשכה את שפתה ודפקה על דלת חומה שפונה למטבח.
שום קול. זה אומר שאין אף אחד בבית. אנה מוצאת את עצמה מחייכת באכזריות.
לפני שבוע כמעט, אנה נכנסה לספרייה הציבורית. היא נוהגת לבלות שם אחרי הלימודים ולהינות מחברתה של הספרנית-חברה שלה, אמלי.
היא לקחה תנופה ופרצה לתוך הסיפרייה בדילוגים, אך מצאה את עצמה עומדת מול ספרן שהיא לא מכירה בכלל. לחייה התלהטו ומבוכה אדירה כבשה אותה. לספרן הזר היה שיער שחור מזדקר, פנים חתוליים מעט ועיינים זהובות מצומצמות. אנה שמה לב שהיו לו שלושה עגילים על אוזן אחת, חמישה על השנייה, קעקוע מסתלסל וענקי על זרוע ימין שסרטט וורד ורדרד ענקי, שעליו מטפס נחש שחור מאיים ועוד שני עגילים נעוצים בשפה התחתונה שלו.
"אני מצטער," צחק הספרן לאור לחיי האודומות, "מי הגברת?"
אנה פרכה את אצבעותיה והשתדלה להישיר מבט לעיניו הקטנות והצוחקות. "אנה.." מלמלה. קולה נשמע חלוש ומבוייש. הספרן החזיר את מבטו לערימת הספרים של שולחן המחשב.
"ומה גברתי מחפשת פה?"
אנה הרהרה בכך שקולו נשמע מתקופה אחרת לגמרי, ובלעה את רוקה.
"את אמלי.."
"היא התפטרה." ענה ללא לעניד עפעף. אנה נעצה את עייניה הגדולות בו. היא חששה שתתחיל לגמגם. מה פתאום אמלי התפטרה? צמרמורת עברה בכל גופה והרעידה אותה. מה לעזאזל?
אנה ניסתה לבלוע את רוקה. היא הרגישה כאילו הצליפו בה. היא נרעדה שנית ובטנה התהפכה. הדם התרוקן מפניה.
"מתי..?" גמגמה. היא נתמכה בארונית הספרים שלידה כשרגליה התחילו לרעוד גם. היא לעולם לא לקחה שום אמצעי תקשור עם אמלי חוץ מביקוריה בספרייה; לא מספר פאלפון, לא אימייל.. אפילו לא שם משפחה.
"אתמול." ענה הספרן בפשטות והתקדם לעברה. "אני אריק, בכל מקרה." הוא נגש בזריזות לארונית שעליה נשענה. "מה את אוהבת לקרוא?.." התחיל לשאול ואז כמעט צעק בבהילות, "אוה אני יודע! משהו מושלם בשבילך!"
הוא היה נראה כל כך מאושר מעצם הידיעה שמצא ספר בשבילה, שלא היה נעים לה לומר לו שהיא לא קוראת בכלל. היא הלכה אחריו בביישנות עד שנעצרו מול ארונית מעלה אבק.
"זה אומנם ישן, אבל יש פה ספרים נהדרים." מלמל תוך כדי שליפת ספר דק בעל כריכה עבה וירוקה. הוא נשף עליו ואלפי כדורי אבק קטנטנים התעופפו באוויר וצרבו את גרונה בעדינות. הוא ליטף אותו בעדינות והגיש לה אותו. "את יכולה לקרוא פה עם את רוצה."
היא נטלה את הספר המוזר בידיה והתיישבה על אחד הפופים הכתומים שנחים על השטיח. הספרייה הייתה דוממת והיא הפכה דף, והחלה לקרוא.
הספר דיבר על אגדה שרודפת את הר אברסט. אנה גרה בעיירה בערך עשרה קילומטרים מאתר המבקרים שליד ההר, כך שהספר מתח את עצביה בסרקנות. הוא מספר על דמות אגדית שסובבת אותו, כך שכל איש המגיע לפסגה זוכה למשאלה.
תוכנית החלה להירקם בראשה.