אבוד – פרק 4 – ויולטה

"מתאו וויליאמס"
"מתאו וויליאמס?" חזרה אחרי זואי, על פניה מתפשט מבט מופתע "המהמם החדש? זה שמתאמן באיגרוף?"
הנהנתי כדי לאמת את דבריה. "לא ידעתי שהוא מתאגרף" הוספתי והיא הרימה גבה "איך את לא יודעת?" שאלה כאילו העובדה שלא ידעתי עליו פרט כזה הייתה לא הגיונית.
"איך את כן יודעת?" זואי אף פעם לא הייתה טיפוס של רכיליות
" הוא הגיע למסיבה של ג'ון הופקינס אתמול בערב והוא סיפר את זה לכולם"
"קשה לי להאמין" מהשעות הספורות שביליתי עם מתאו גיליתי שהוא לא מהאנשים שמוכנים לספר על עצמם שום פרט.
"תעשי לי טובה. הוא סתם מנסה לשחק את הטיפוס המסתורי כדי למשוך עליו בנות, לא שהוא צריך עזרה " היא צחקה, הרימה את כוס הקפה שלה ולגמה מהמשקה.
"אני לא מאמינה שהוא עובד איתך על העבודה בכימיה. הוא לא נראה כמו מישהו שישקיע בלימודים" ציינה בעודה מרימיה את ידה כדי להזמין חשבון מהמלצר שהזיל עליה ריר מהרגע שנכנסנו לבית הקפה הזה.
משכתי בכתפי אחרי שסיימתי את השוקו החם שהזמנתי " אני לא רוצה לדבר עליו זוזו"
"איך שבא לך " אמרה, מוציאה את הארנק שלה ומניחה חמש דולר על השולחן ואני עשיתי כמותה.
אחרי שיצאנו מבית הקפה אל האוויר הקר של חודש נובמבר היא הדליקה סיגריה וצחקקה כשראתה אותי מגלגלת עיניים.
" אני לא אומרת כלום" מלמלתי לפני שהיא תתחיל לדבר על כך שזוהי הבחירה שלה אם היא רוצה או לא רוצה לעשן.
"אז מה קורה איתך ועם תום?" שאלתי בשעה שעשינו את דרכנו לבית שלה.
זואי נאנחה, נושפת את עשן הסיגריה ומחייכת חיוך עקום תוך כדי
"מדהים. אני אומרת לך, בחיים לא פגשתי מישהו כזה. "
חייכתי למשמע הטון הרך בקולה כשדברה על החבר שלה "אני שמחה שהכול הולך טוב איתכם. סוף-סוף מצאת מישהו שיכול לסבול אותך" צחקתי כשהיא דחפה אותי בעדינות
"הוא באימון עכשיו. מהמאמן הכפיל להם את מספר האימונים עכשיו כשהתחרויות בין התיכונים מתחילות"
הנהנתי כשלא יכולתי לחשוב על תגובה אחרת. לא היה לי ניסיון באיך להתמודד עם זה שחבר שלך עסוק ועייף כול הזמן ואת בקושי רואה אותו. כשחושבים על זה, לא היה לי ניסיון בכל מה שקשור לחבר כי אף פעם לא היה לי אחד.
" מה איתך? יש מישהו שמוצא חן בעינייך?" שאלה זואי כאילו יכלה לקרוא את המחשבות שלי.
הנדתי בראשי, מעבירה יד ברעמת שערותיי הבלונדיניות מתולתלות. לזואי תמיד היה קל עם בנים. עם גופה החטוב, שערה השטני הגלי שהגיעה לאמצע גבה, עינייה הכחולות והטעם המדהים שלה בבגדים זה לא היה מפתיע.
אני , לעומת זאת, הייתי ההפך הגמור ממנה. תמיד הייתי רזה, בעלת גוף קטן ודקיק מה שלפעמים גרם לי להראות הרבה יותר צעירה מגיל האמיתי שלי. חוסר הקורדינציה המרשים שלי מעולם לא נתן לי את ההזדמנות לנסות את מזלי בשום ענף ספורט. זה ביחד עם העובדה שהיה לי טעם שזכה מזואי לתואר 'משונה' תרם לכך שלא הרבה בנים ניגשו לדבר איתי אלה עם כן רצו להעתיק שיעורים. כשדיברתי על זה עם זואי היא תמיד התרגזה. היא טענה שאני חושבת ככה כי מעולם לא ראיתי את היופי האמיתי שלי. כשהזכירה את התאוריה שלה תמיד הייתי מושכת בכתפי. לא חשבתי שאני מכוערת. העור החיוור שלי תמיד היה חלק ורך למגע. למרות ששערותיי תמיד נראו כמו רעמה של אריה אהבתי אותן, הן נתנו לי למראה מיוחד. העיניים שלי היו ירוקות, גוון מאוד בהיר של ירוק. זואי תמיד אהבה להחמיא לי על הצבע של עיניי.
"את תמצאי מישהו" אמרה זואי בבטחון ואני רק הנהנתי, מחייכת תוך כדי.
"אולי לחדש הזה יהיה את המזל להיות החבר הראשון שלך" הציעה.
גלגלתי עיניים. בטח. כאילו שבחור כמו מתאו וויליאמס ישים לב למישהי כמוני.