אבודים – פרק 11 -׳ מזוודות ׳
-נקודת מבט אמבר ברקלי –
בעזרת רגלי , כמה שזה לא מצא חן בעניי הייתי חייבת לעשות את זה , ערבבתי את החול הבהיר המלא דם עם חול אחר כדי שעקבות הדם יעלמו כלא היו .
קמרון עזר לריאון להעביר את אפריל אל תוך המחסה שלה ושל ריאון כדי שתונח שמה ולא באמצע החוף.
בחנתי את עבודתי , לא נשאר סימן אחד לדם המגעיל על החול הבהיר הכמעט לבן.
התקדמתי ברגליים כושלות נגעלת כול כך מהדם שמלכלך את רגלי אל עבר המים, אל האוקיינוס הגדול .
הבטתי באופק , לשמיים , לראות כול סימן שהוא לחילוץ , לא מסוקים , ולא ספינות הצלה , החילוץ מאחר להגיע .
הכנסתי את רגליי למים הקרים משכשכת אותה כדי שכול הדם ירד ממני .
בחיים לא חשבתי שאני יעשה משהו כזה, יגע בדם של מישהו אחר .
אני מפונקת , אני מודה בזה , אבל ברגע שראיתי איך היא גוססת בידיים של אחותה ידעתי שאין פה מקום לפינוק , אנחנו על אי באמצע האוקיינוס השקט שרק ים מקיף אותנו מכול עבר , והחילוץ עוד לא מגיע.
הנחתי את כף ידי מעל עייני מצילה עליהן משמש הקופחת החמה מעל ראשי , ומביטה אל עבר האופק הרחב ידיים , אל עבר הקו בו האוקיינוס הכחול העמוק והנוצץ מתחבר עם קו השמיים .
״אמבר!״ שמעתי צעקה מאחורי , סבבתי את ראשי ושערי עף עם משב רוח טרופי חם על פניי .
״בואי לעזור לי!״ ראיתי את מריה עומדת ליד המחסה שלה שבידייה מזוודה גדולה שחורה ומבריקה .
שיערה השחור פחם חזק התעופף גם ברוח הטרופית , היא כול כך יפה , עדינה, ובכול זאת חזקה נפשית .
אני מתחילה להתפרק לאט לאט , דין אחי הגדול פצוע , אני מפחדת כול כך שיקרה לו משהו .
צעדתי לכיוון מריה , רגליי הרטובות והנשיות משאירות טביעות כף רגליים קטנות על החול החם .
החזקתי את הסנדלים שלי בידי , עכשיו אני מצטערת על כך שלא לקחתי איתי נעלי ספורט .
״מה יש בתוך המזוודה?״ שאלתי את מריה שהגעתי לעברה , היא הניחה את המזוודה על החול ונאנחה בהקלה , כראה שהמזוודה הזאת ממש כבדה .
״לוק מצא אותה כשקשר את המשוגעת ההיא לאחד העצים פה לא רחוק , כנראה שהמזוודה הזאת עפה לפה בהתרסקות, לכי תדעי איזה עוד מזוודות עפו״ אמרה לי והתיישבה על החול בשילוב רגליים .
התיישבתי כמוה מהצד השני של המזוודה , הנחתי את הסנדלים שלי במד וחיפשתי במבטי אחר הריצ׳רץ .
״יש לו מנעול עם סיסמא״ אמרה לי מריה, התייאשתי מחיפוש אחרי הריצ׳רץ .
מזוודה מתקדמת , נחמד .
קמתי מהחול והתיישבתי לידה מול המנעול הקטן המבריק בצבע כסף עם סיסמא בת 5 מספרים .
״איך אפשר לפתוח אותה?״ שאלתי אותה בזמן ששנינו בהינו במנעול בלי לעשות שום דבר .
״מכיוון שאנחנו לא יודעות את הסיסמה, נצטרך לפרוץ את המנעול״ אמרה לי עם חיוך משועשע , חייכתי בחזרה , ״אני הולכת להביא אבן״ אמרתי לה עם חיוך ומיהרתי אל קו הג׳ונגל הרחב מאחורי המחנה .
לא נכנסתי אל תוך הג׳ונגל רק הייתי בקו היער מחפשת אחר אבן מספיק גדולה ושיפיצית כדי לשבור את המנעול של המזוודה הגדולה שמריה מצאה .
״מושלם״ מלמלתי והרמתי מהאדמה אבן קצת יותר גדולה מכף היד שלי בצבע אפור כהה והקצה שלה די שפיצית , זה מספיק טוב , מיהרתי לחזור מהר אל מריה.
״זה בסדר ?״ שאלתי את מריה והבאתי לה את האבן , מתיישבת שוב לצידה על החול הרך .
״ מושלם!״ אמרה בחיוך יפה החושף טור שיניים לבנות וישרות , היא תפסה את האבן לקחה תנופה ודפקה את האבן בחוזקה על המנעול .
״לעזאזל !״ אמרנו שתינו ביחד שהאבן לא הצליחה לשבור את המנעול לגמרי רק לשרוט אותו שריטה קטנה .
״מה עכשיו?״ שאלתי את מריה ונאנחתי , היא לקחה שוב תנופה ודפקה את האבן על המנעול , לא נגרם שום נזק חוץ מכמה שריטות כמעט בלתי ניראות לעין .
״ראיין!״ לפתע צעקה , ראיין החזיק עצים כנראה כדי להדליק מדורה הוא הסתובב אלינו ומבט שואל על פניו .
״היי תצליח לשבור את המנעול הזה?״ שאלה אותו וסובבה אליו את המזוודה שיראה את המנעול.
הוא הניח את ערמת העצים על החול והתקדם לעברנו .
הוא בחן מקרוב את המנעול הכסוף , ״זה של חברת בילבורד אין סיכוי בעולם שתצליחו לשבור את המנעול הזה עם אבן״ אמר צוחק כשהוא מנסה לסובב את המספרים כדי לנחש את הקוד .
״אז איך אפשר לפתוח את המזוודה בלי לשבור את המנעול , זאת לא מזוודת עשויה בד אי אפשר לחתוך את החומר הזה״ אמרתי לו ודפקתי על המזוודה השחורה והקשיחה .
הוא שלף משיפולי גבו את האקדח השחור והמבריק , ״מה לעזאזל אתה עושה עם האקדח הזה?!״ שאלה מריה מזועזעת ומרימה את ידייה קדימה באזהרה .
״תרגעי ילדה , זה רק אקדח , אני ישבור את המנעול״ אמר לה והטעין את הנשק .
״אתה מטורף , תשחרר תנצרה!״ אמרה לו ועל פנייה מבט רציני .
״תרגעי , הרכבתי עליו משתיק קול , אף אחד לא ישמע״ אמר עם חיוך משועשע ,״מאיפה השגת משתיק קול באמצע האי הזה?״ שאלתי אותו ועל פניי הבעה מבולבלת וחוששת כאחד .
״היה משתיק קול כבר מורכב על הנשק, אבל המשוגעת ההיא לא הדליקה אותו״ אמר ראיין , הבטתי על הנשק המבריק לקרני השמש , הוא כיוון את הקנה אל עבר המנעול וידו לחצה על ההדק .
עצמתי את עייני בחוזקה מחכה לרעש המחריש אוזניים כמו בפעם הקודמת , אבל לא היה שום רעש רק הקליע פוגע במנעול ושובר אותו .
״עבודה טובה!״ אמרתי בחיוך לראיין , הוא חייך אלינו וחזר אל ערמת העצים שלו והמשיך אל עבר המדורה שעכשיו כבתה מהבוקר .
מריה פתחה את המזוודה והבטנו אל תוך החפצים שבפנים .
״או מי גאד״ מלמלתי בשקט , ״לעזאזל״ מלמלה מריה ושנינו הבטנו על תכולת המזוודה השחורה .
מצ׳טה ארוכה ודקה הנראת כמו חרב הקהת שלה היה מעור חום משובח , סכין מטבח גדולה וחדה , ארבע אקדחים שחורים ומבריקים של 9 מ״מ , ורובה ציד ארוך הניראה די ישן .
״או שהבנאדם מזוכיסט ורוצח , או שהוא צייד״ אמרה מריה בשקט מרימה את אחד האקדחים ובוחנת אותו לאור השמש, הפלדה השחורה של האקדח נצצה והבריקה .
״של מי לעזאזל המזוודה הזאת?״ שאלתי בשקט מרימה את המצ׳טה הארוכה , הלהב המבריק נצץ לאור קרני השמש החמה .
״מה זה לעזאזל ?!״ שמענו צעקה נשית מאחורינו , הסתובבנו ביחד וראינו את לוק ובלה עומדים בשוק , על פניהם מבט מבולבל מעורבב בדאגה.
״זאת המזוודה שמצאת לוק, היא מלאה בנשקים״ אמרה מריה ללוק ובלה שהתקרבו אלינו .
״פאק״ מלמל לוק כשראה את כול הנשקים בתוך המזוודה הגדולה .
״של מי המזוודה הזאת?״ שאלה בלה מזועזעת תופסת את בטנה הגדולה ושומרת על כמה צעדי מרחק מהמזוודה המאיימת .
״כנראה של מישהו שמת בהתרסקות , הוא בטח היה צד כול מיני חיות , בגלל זה הוא היה גם באוסטרליה״ הסקתי מסקנה שנראתה לי הכי נכונה שיכולה להיות .
״צריך לחלק בנינו את הנשקים , אנחנו לא יודעים מה יש פה על האי , איזה חיות או אלוהים יודע מה עוד״ אמרה מריה בזמן שהכניסה בחזרה את הנשק שתפסה לתוך המזוודה .
״אני חושבת שכדאי שנפתר מזה״ אמרה בלה ועל פנייה מבט מזועזע לגמרי .
״את מדברת שטויות , מריה צודקת אי אפשר לדעת מה יש על האי הזה!״ אמרתי תומכת בדבריה של מריה , לוק הנהן מסכים גם הוא .
״אתם פשוט מטורפים״ אמרה בלה עצבנית מבולבלת , מבוהלת ומפוחדת כאחד .
היא הסתובבה והלכה בחזרה לתוך אחד מן המחסות , אני חושבת של אפריל וריאון .
״אני מקבלת גם נשק נכון ?״ שאלתי עם חיוך מרוצה , ״את בת 18 ילדה , אין סיכוי שאת תופסת בנשק!״ אמר לוק עם מבט רציני על פניו .
״מבאסים״ מלמלתי לעצמי , ״חוץ מזה אנחנו עדיין לא יודעים מתי יגיעו לחלץ אותנו״ אמר לו עם מבט המלאה תקווה.
״אוקיי .. אני מקבלת אקדח נכון?״ קטעה מריה את השיחה הזאת , ושינתה את הנושא המבאס .
לוק צודק , אנחנו לא יודעים מתי יגיעו לחלץ אותנו מפה , אם בכלל , אני כול כך מתגעגעת למשפחה שלי , לא חשבתי שזה יקרה אבל אני מתגעגעת כול כך .
אני דואגת לשלומו של דין , הוא פצוע , ועדיין מחוסר הכרה מאז ההתרסקות הקשה .
״את יכולה לקבל אחד , אבל תזהרי איתו ותראי שהנצרה כול הזמן למטה , שלא תרי על עצמך או משהו״ אמר לוק למריה ששלפה שוב מהמזוודה אקדח תשע מ״מ מבריק .
״מי עוד מקבל נשק ?״ שאלתי את לוק והבטתי בשלושה האקדחים הנותרים וברובה ציד הישן .
״אני יקח אחד , אני יתן אחד לקמרון , ואחד לריאון, לראיין יש כבר את האקדח של מאריסו הזאת״ אמר לוק והרים את המזוודה , ״את הסכינים אני פשוט יחביא״ מלמל ספק אלי ואל מריה ספק לעצמו .
תגובות (9)
תמשיכייי !
המשך !!
ואו מדהים כרגיל , מזכיר את הסדרה טיסה 29 אם את מכירה..
ואיפה הדמות שלייייייי
מדהים מדהים מדהים
דניאל אני לא מכירה את הסדרה טיסה 29 חחחחחחחחח ואם הדמות שלך עדיין לא הופיע כנראה שהיא אחת מהפצועים שעדיין חסרי הכרה , תחכי בסבלנות הסיפור ארוך ואני מזכירה זאת רק ההתחלה ❤
תמשיכייי =)
מושלם!!
תמשיכי!! <3
-רום-
המשך!!!!!!!!!!!!!!
מווווששלללםם תמשיכיייי!!♥♥♥