אבודים – פרק 9 -׳ יריות ׳

קמתי מליד המדורה הגדולה לאחר שעה ארוכה שרק ישבתי ובהיתי באש האוכלת את העצים בלהבות חמות .
חזרתי לכיוון המחנה , שומעת צעקות רמות וחזקות מאחד המחסות .
התקדמתי הכי מהר שגופי נתן לי בגלל הכאבים לכיוון הרעש הרם והצעקות , ליד מחסה הפצועים עמדה בחורה בעלת שיער בלונדיני חלק עד המותניים שעכשיו היה מבולגן ומלוכלך שמוט על פנייה בצורה מכוערת , עיינה הירוקות דבש השקיפו זעם.
מסביבה עמדו אפריל , לוק , וקמרון .
״למה אתה חושב שאתה המחליט פה ?, למה אסור לי ללכת לחפש עזרה על האי?, בטוח יש פה ילידים שבטח יש להם אמצעים שאיתן נוכל להזעיק עזרה!״ היא צעקה על לוק שלא הבין מה היא רוצה ממנו לעזאזל .
״רק אמרתי שהג׳ונגל מסוכן ועדיף שלא להיכנס לשם כי אנחנו לא יודעים איזה חיות בר יש פה !״ צעק עליה בחזרה וקילל אותה בספרדית , ׳אוצר מילים נחמד׳ חשבתי לעצמי וגיחכתי בשקט ביני לבין עצמי .
אפריל נעמדה מצידי הימני , ״רק עכשיו פקחה את עיינה ויש לה כוח לצעוק !״ אמרה לי אפריל בשקט מה שגרם לי לצחקק בשקט שוב .
״תסתמו את הפה!״ צעקה עלי ועל אפריל ומשום מקום שלפה אקדח שחור 9 ס״מ ומבריק.
״לעזאזל , תורידי את האקדח״ צעק לוק כאשר כיוונה את האקדח בידיים רועדות אלי ואל אפריל , קפאנו במקומנו מפחדות אפילו לזוז את התזוזה הכי קטנה שאפשר , שזה לנשום .
״אני הולכת לחפש עזרה ! , מי שרוצה לבוא איתי שיבוא , מי שלא רוצה שימשיך לחכות לחילוץ שלא יגיע!״ צעקה עצבנית, לאט לאט נאספו עוד אנשים מסביבנו , ״אני באה איתך״ שמעתי קול עדין רל ומוכר של בחורה , תאליה .
היא הלכה ונעמדה ליד הבחורה המשוגעת עם האקדח , ״מאריסו תורידי את האקדח !״ אפריל אמרה נזהרת מרימה את ידייה מלפני גופה , ׳כאילו זה יגן עליה׳ חשבתי בציניות והבטתי מסביבי, כול מי שהיה ער היה מסביבנו , השמש בהקה בשמיים וקפחה מעל ראשינו גבוה בשמיים .
אפריל לקחה צעד אחד קדימה , ״אפריל מה את עושה?״ סיננתי בשקט לאפריל שהמשיכה להתקדם אל עבר מאריסו ודוחקת המזל שלה עד הקצה .
״אפריל!״ קראתי בשמה בשקט , אבל באותו הרגע רעש של שתי שריקות מחרישות אוזניים נשמעו ברקע מפלחות את האוויר , מאריסו ירתה אל כיוון אפריל וכדורי הנחושת פגע לה בצדדי הבטן , לוק וראיין ישר התנפלו עליה וחטפו מידה הרועדת את האקדח השחור .
לוק תפס את הידיים שלה מאחורי הגב בחוזקה , לא נותן לה להמלט מידיו השריריות , וראיין פירק את המחסנית מהאקדח השחור המבריק .
״משוגעת״ מלמלתי ורצתי מהר אל אפריל ששכבה על החול הבהיר וכתם דם נספג בו , ריאון מהר רצה מאחד המחסות ונפלה על ברכייה על החול ליד אפריל המדממת .
דמעות רבות זלגו מעיינה היפות הירוקות זוהרות הדומות לשל אפריל , ״תחזיקי מעמד , אל תדאגי״ מלמלה ריאון , ״שמישהו לעזאזל יביא לי משהו כדי לספוג את הדם!״ צעקה עצבנית מסביב , האנשים עדיין היו בהלם ולא זזו ממקומם.
״ראיין תעשה משהו עם עצמך , ולך להביא בדים כדי לספוג את הדם!״ צעקתי על ראיין ונפלתי על החול לצד ריאון רוכנת מעל אפריל .
ראיין מהר רץ להביא את הבדים , ״היא מאבדת המון דם״ אמרה לי ריאון ודמעות זולגות מענייה ונופלות ישר על אפריל .
ענייה עדיין פקוחות , והיא בקושי נושמת או מצליחה לדבר , ״אם הקליעים פגעו לה בטחול , היא עלולה למות , אין לי את התנאים ואת המכשירים כדי לבצע ניתוח מסובך , ואני גם פאקינג רק אחות מתמחה, אני לא רופאה !״ אמרה ריאון בצעקות מעורבבות עם בכי ויבבות שלא הפסיקו לצאת מבעד לשפתיה .
משכתי את ראשה של אפריל על ברכיי , מלטפת את שיערה ופנייה , כולה מלוכלכת בבוץ , פחם , שריטות וחתכים מההתרסקות , אף אחד עדיין לא התקלח, רק נכסנו אל הים כדי לנקות לכלוכים קטנים .
״יהיה בסדר״ ניסיתי לנחם גם את אפריל השוכבת על ברכי פצועה אנושות , גם את ריאון שלא מפסיקה לבכות , ואותי , חששתי לאבד גם את אפריל , כולם מתים פה כול כך מהר , אבל זה שונה! , מאריסו הזאת ירתה בה .
ראיין חזר עם ערמת בדים שונים והביא אותם לריאון , היא לקחה את הבדים והתחילה לספוג את כול הדם מהחור הגדול שנפער בבטנה של אפריל מהקליעים .
״שמישהו יביא מים!״ צעקתי וראיתי את ראיין ממהר ללכת שוב , כנראה להביא בקבוק מים .
לוק הלך עם מאריסו לאנשהו , כנראה לקשור אותה או להעיף אותה מאזור המחנה אחרי המעשה הנוראי שהיא עשתה כרגע .
ראיין חזר כעבור רגע עם בקבוק מים הוא נתן לי את הבקבוק , מיהרתי לפתוח את הפקק ביד רועדת ושפכתי קצת על פנייה המזיעות של אפריל , התחיל לעלות לה החום בצורה דרסטית ומצחה בער כמו המדורה הדולקת במרחק מה ממנו , הצמדתי את הפיה של הבקבוק לפיה , ״שתי , לאט״ אמרתי לאפריל שעדיין הייתה ערה ומודעת למה שקורה , היא פשוט חזקה כול כך , היא לא איבדה את ההכרה .
היא הרימה את ראשה לאט , בקושי זזה ושפכתי מים לתוך פיה הפשוק , היא התחילה להשתעל ודם אדום סמים זלג מקצה פיה .
״ריאון!״ משכתי את תשומת ליבה בזמן שהייתה עסוקה בלספוג את הדם שלא הפסיק לזלוג בכמויות מהחור הפעור .
היא הרימה את מבטה אלי וסימנתי לה עם ראשי על הדם הזולג מקצה פיה .
״זה לא סימן טוב!״ אמרה ריאון בקול רועד ופנייה החיוורו יותר מעורה הבהיר .