אבודים – פרק 5 -׳ מסיכות ׳

-נקודת מבט מריה סוייר-

עייני נפקחו לאט לאט , ראייתי מטושטש ואינו רואה דבר , הרגשתי איך ליבי פועם בקושי בתוך בית החזה שלי .
המותן הימנית כאבה כול כך , כמו אלפי סיכות שננעצות שמה ומשאירות אותי חסרת נשימה ומדממת .
׳תנשמי׳ אני פוקדת על עצמי ומנסה לנשום אוויר אל ראותיי בזהירות .
ראייתי לאט לאט התבהרה נגלה לעיניי שמכה בגובה מה מעל ראשי , הבטתי לצדדים רואה קירות פלדה .
׳איפה אני לעזאזל ? , מה קרה?׳ שאלות מציפות את ראשי ואין לי תשובה לאף אחת מהן .
כאב בטן חזק גורם לי להתכווץ , כאילו כול איברי החליטו לפעום בכאב בו זמנית.
ניסיתי לקום לאט לישיבה , אבל הסחרחורת החזקה שפקדה אותי גרמה לי ליפול מסוחררת על החול שעליו שכבתי .
״לאט״ שמעתי קול גברי באוזניי , ויד חזקה עוזרת לי לקום לישיבה ותומכת בי בגבי כדי שאני לא יפול שוב .
הבחנתי באותה בחורה מהמטוס , הבחורה בהריון היא התקדמה לעברי והגישה לי בקבוק מים , מהר שתיתי מהמים בגמיעה כאילו לא שתתי שנים , גרוני צרב כאילו הלכתי במדבר שעות על גבי שעות .
׳מה בעצם קרה?׳
ראייתי התבהרה לאט לאט לגמרי , מגלה לידי את החייל שעזר לי בטיסה , אני זוכרת רק את ההטלטליות החזקות לא מעבר .
״מה קרה?״ אני בקושי מצליחה לסנן מבעד לשפתיי החשוקות , כולי כואבת , ולבי פועם בכאב גם הוא .
״התרסקנו כאן על האי , אנחנו מחכים לחילוץ״ ענה לי החייל , קולו נשמע מהסס כול כך כאילו הוא לא בטוח במה שהוא אומר .
״מה קרה לי?״ שאלתי עדיין מבולבלת כול כך מהכול , ואיני מצליחה להבדיל בין הדברים .
״נפצעת , אנושות למען האמת״ שמעתי קול נשי נוסף שלא הבחנתי בו עד עכשיו, הבטתי לצד השני שלי רואה בחורה יפה בלונדינית יושבת לידי .
״כואבת לי המותן״ מלמלתי הרגשתי את סכר הדמעות עומדות להיפרץ מבעד לעיניי ולזרום על גבי לחיי הסמוקות .
״נפצעת , את תיהיה בסדר את רק צריכה לנוח״ אמרה הבחורה הבלונדינית שלצידי, ״תנסו שלא להעמיס עליה , זה יהיה טוב אם היא תסתובב קצת על הרגליים זה נותן לחץ טוב על המותן , אבל היא צריכה גם המון לנוח״ אמרה הבחורה , כנראה שיש לה רקע רפואי והיא יודעת על מה היא מדברת .
״אני ריאון״ אמרה בחיוך קל לעברי , הנהנתי בעדינות עם ראשי , כמה שכוחותיי נתנו לי לזוז .
״בלה״ הציגה את עצמה הבחורה הבלונדינית בהריון , עיינה הכחולות הגדולות בהו בי עם חיוך על שפתייה .
״לוק״ ענה הבחור לידי , החייל זה שעזר לי בטיסה כשנפלתי מהמושב שלי .
״מריה״ אמרתי להם מציגה את שמי בחיוך קטן מזויף המלא בכול כך הרבה כאב .
״מריה כדי שתנוחי , נבוא לבדוק מה שלומך עוד מעט , יש עוד המון פצועים״ אמרה לי ריאון והנהנה אלי בראשה פעם אחת .
״אוקיי״ סיננתי מבעד לשפתיי , ״לוק בוא איתי אני יביא לך אנטיביוטיקה לתת לה״ אמרה לחייל ושניהם יצאו מהדמוי אוהל יותר בכיוון של מחסה מאולתר בו היינו .
רק בלה נשארה לידי משחקת בקצוות שיער בלונדינית שנפלה על פנייה .
״לוק לא עזב אותך לרגע , הוא דאג לך כול הזמן מאז שהתרסקנו על האי , הוא היה לידך כמעט כול הזמן״ אמרה לי עם חיוך על פנייה , איך היא יכולה לחייך במצב הזה , אנחנו פאקינג התרסקנו על אי בודד ויכול להיות שהחילוץ לא יגיע .
״באמת ?״ שאלתי מבולבלת , ואסירת תודה על כך שהוא לא עזב אותי לרגע וכנראה זה שמנע את המוות שלי .
היא הנהנה אלי , ידה ליטפה את בטנה הגדולה והנפוחה .
״באיזה חודש את ?״ שאלתי אותי מביטה על בטנה הגדולה , היא נראתה לפחות בחודש תשיעי , סוף שמיני , או שאולי אני טועה .
״סוף שמיני״ אמרה כמו אחד מניחושיי, חששתי קצת במקומה , אם החילוץ לא יגיע בקרוב , ככול הניראה שהיא תצטרך ללדת על האי , רק המחשבה הזאת ללדת על אי בודד בלי רופאים ובית חולים הפחידה אותי .
״בן או בת?״ שאלתי אותה עם חיוך קל שחלקית ממנו היה מזויף לגמרי .
״אני לא יודעת , הייתי אמורה למסור את התינוק לאימוץ אז לא רציתי לדעת את מין העובר״ אמרה לי וחיוכה שהיה על פנייה נפל מטה .
״את יכולה לעזור לי לקום ?״ שאלתי אותה מנסה לשנות את הנושא שכנראה רגיש נורא אצלה .
״בטח״ אמרה וחיוכה עלה שוב על פנייה הפעם קטן יותר וחלקו מזויף , בדיוק כמו החיוך שלי.
היא עזרה לי לקום לאט שהיא תומכת בגבי ובכתפי , עמדתי על רגליי וסחרחורת חזקה שוב סחררה אותי , ראיתי את בלה העומדת מולי כפול לרגע עד שראייתי התבהרה .
״הי , למה את קמה?״ נכנס לוק אל המחסה הקטן שבידו בקבוקון קטן ככול הניראה אנטיביוטיקה .
״אני לא אחת שיושבת וסובלת״ עניתי לוקחת מידיו את הבקבוקון ויצאת לאט מן המחסה , רוח קרירה צלפה על פניי ברגש שיצאתי , השמים כהים ומלאים בכוכבים קטנים ומנצנצים .
״את חייבת לנוח ! , את פצועה למען השם״ אמר לוק מניח את ידו על כתפי , אני לא מתכוונת לשבת בחוסר מעש , זה לא מתאים לי , חוץ מזה ריאון הזאת אמרה שאני יכולה ללכת קצת .
״אתה לא אבא שלי , אבל תודה על העזרה אני יסתדר מעכשיו לבד״ אמרתי לו בעוקצנות , ידו שהייתה על כתפי נפלה לצידי גופו .
״מה שאת רוצה ילדה״ אמר ופנה ממנו , התקדם אל עבר אחד הבחורים שהיה עסוק בלבנות מחסה דומה למה שהייתי בו לפני רגע .
״הוא התנהג אליך יפה , למה ענית לו בנימה כזאת?״ שאלה אותי בלה העומדת מאחוריי .
כאב לי כול כך ופשוט אין לי כוח לשטויות של אנשים שאני לא מכירה .
״עזבי אותי לנפשי בלה , אני עייפה וכאובה, אני הולכת לעשות סיבוב קטן להזרים דם לרגליים , נתראה עוד מעט״ אמרתי לה בחיוך מזויף והתחלתי ללכת לכיוון קו הג׳ונגל הגדול מאחורי המחנה .
״מריה , אל תלכי לשם , לילה עכשיו את לא יכולה לדעת איזה חיות בר יש שמה!״ צעקה אחרי בלה בקול מזהיר , ״אני יסתדר״ אמרתי לה , לא מורידה מעל פניי את כול המסכות הקשיחות שלי .
אני לא יכולה להראות לאנשים שאני חלשה , אני פשוט לא יכולה .