אבודים – פרק 25 -׳ קריעות ׳ – פרק אחרון לעונה

-נקודת מבט ראיין וויט-

הרגשתי איך כול הרגשות הרדומים שלי מעירים את גופי , התנהגתי כמו זומבי בזמן האחרון שהייתי על האי .
הרגשתי את האנדרנלין פתאום זורם בגופי , לבי שוב דופק בעוצמה , עייני מסרבות להאמין למה שהן רואות .
באיזה שהיא צורה מזוכיסטית- הרגשתי טוב , טוב עם מה שאני רואה .
כולם קפאו ונעצרו עומדים כמו פסל קרח מיד כשחצינו את קו היער המדולל , רגלינו רקועים באדמה ומביטים אל עבר מה שנראה אל מול עינינו .
באתי לומר משהו , אבל המילים פשוט ברחו ממוחי ולא הצלחתי לסדר אותם על פי , זה פשוט היה … איך אפשר להגדיר את זה – מוזר ומדהים בו זמנית .
סוף סוף שמעתי קול נשי שקרע את השקט והקיפאון של כולם – ״אתם רואים מה שאני רואה?״ שאלה מריה קולה מהדהד לרגע באוזניי , מבטי עדיין נעוץ ברקע שלפני בולע כול פרט ופרט מהכול.
״אמ.. בהחלט״ שמעתי את רונה מכחכחת בגרונה ואז לבסוף לוק הוא הראשון שפסע קדימה .
״חכה״ עצרתי אותו תופס בידו בחוזקה והוא מסתובב אלי עם פניו המבולבלים.
״מה אתה עושה?״ שאל מבולבל מביט עלי ואינו מבין מדוע אחזתי בידו בחוזקה.
״אי אפשר להיכנס לשם , אנחנו לא יודעים מה יש שמה״ אמרתי לו מביט שוב לרקע לפניי , לפני מה שזה נראה הכול , נטוש ?.
״תפסיק לדבר שטויות ראיין״ אמר לוק קורע את ידו מאחיזתי האגרסיבית ופוסע קדימה .
ניק הוא השני שהתחיל לצעוד אחריו , צועד צעדים קטנים אחרי לוק שהתקדם הלאה לאט .
גם רונה ומריה התחילו לצעוד קדימה אחריהם מדביקים את הפער הקטן שנוצר.
״קדימה״ שמעתי את ריאון ממלמלת מלידי , קולה בקושי הגיע לאוזניי , היא תפסה בפרק כף ידי בעדינות ומשכה אותי לאט אחריה לתוך הנוף .
צעדתי אחרי כולם בלית ברירה , כולם כבר קדימה עוד שנייה נעלמים מטווח הראייה שלי .
נכנסתי לתוך מה שנקרא , פארק שעשועים קטן ?
שני נדנדות מעץ תלויות על ענף עץ גדול, מגלשה קטנה ורעועה , קרוסלה מחלידה שבוודאי חורקת .
עדיין לא הצלחתי לעקל את המראה שלעיניי חשבתי שהאי הזה בודד לגמרי , רק טבע , ג׳ונגל , חוף , ואנחנו .
כנראה שטעיתי .
לפניי עייני היו מסודרים 10 בתים די גדולים מעץ , מסודרים בצורה של – ח׳ .
הרגשתי את היד של ריאון משתלבת בידי ותופסת אותה , אחזתי אותה בחוזקה , היא מפחדת , אז אני מראה לה שאני פה, אחרי שכולם נעלמו מאחורי הבתים .
זה אמור להיות – כפר ?
מושבה?
עיירה ?
מה זה בדיוק אמור להיות ? – ואיפה לעזאזל נעלמו האנשים .
״ראיין ריאון באו לפה״ שמעתי את הקול של לוק קורע את השקט מאחד מרפסות הבתים הקרובים אלינו – כנראה שטעיתי הם לא נעלמו מאחורי הבתים אלה נעלמו לתוך הבתים .
״קדימה״ אומרת ריאון בקול נשי ומושכת אותי אחריה לתוך הבית .
עליתי שלושה מדרגות עץ קטנות ונכנס למרפסת קידמית בצורת מלבן ארוך , שבקצה ספת-נדנדה חצי שבורה והמתכת מחלידה .
זה ניראה שהצליווזציה מאוד מפותחת פה .
פסעתי מבעד לדלת הכניסה לתוך בית גדול , סלון רחב עם ספות אחת מהן הפוכה על צידה , מסדרון המוביל כנראה לחדרי שינה , ומהצד השני של הסלון מתחבר מטבח , המון זכוכיות שבורות על הרצפה .
״תראו מה מצאתי!״ שמעתי את קולה של רונה קורא לכולם להביט לעברה .
היא הרימה מחשב-נייד אפור מרצפת העץ , מתיישבת על הספה הקטנה הלא הפוכה ופותחת אותו .
״הוא פועל!״ קראה בהתרגשות וכולם מיהרו לכיוונה רוכנים מסביבה , עשיתי ככה גם אני והבטתי במסך מצד שמאל שלה , ניק ולוק מצד ימין , ריאון ומריה מאחוריה מביטות מלמעלה .
היא נכנסה אל מסך הבית , תמונה של גבר ואישה מחובקים ומחייכים – מוזר .
היא לחצה על הכונן הקשיח ונכנסת לראות מה נמצא בפנים .
אם המחשב הזה מחובר לשאר המחשבים שאולי נמצאים פה אז זה יראה את אותם הקבצים .
״סרטי ווידיאו״ אמרה רונה כאשר זזה עם לוח המגע הקטן ששימש עכבר-מחשב אל קובץ הווידיאו הראשון ולחצה עליו .
מסך שחור קפץ על הרקע וסרט ווידיאו התחילו להתנגן .
*
״אנחנו פה , לא יודעים לאן לפנות , אנחנו לא יכולים לחזור אחורה כרגע , עשינו טעות שעזבנו את המושבה״ אמר גבר הנראה בשנות ה20+ לחייו , מאשר לי שזאת מושבה כמו שחשבתי .
״הסופות שהיו אמורות לפנות לכיוון המושבה לבסוף פנו לצד השני לעברינו ועכשיו כבר מאוחר מידי לחזור , אולי זה הסוף״ אומר בקול דרמטי והווידאו נפסק.
רונה יוצאת מהקובץ ועוברת אל הווידיאו השני .
*
״חשבנו שזה יהיה אחרת כאן על האי , המשלחת חשבה שאולי נצליח לשרוד עליו אבל הסופות האלה שמגיעות בערך כול 100 שנים מחריבות את כול מה שבדרכם לפה, מחריבות חלק עצום מהאי״ אמר הגבר מסביבו רעשים חזקים של רוחות אימתניות .
״בערך בכול 100 שנה פחות או יותר יש תופעת טבע מוזרה הנגרמת מלוחות טקטוניים באדמה שזזים מתחת לאוקיינוס וגורמות לצונאמים ולסופות טורנדו״ הסביר הגבר .
״אם אתם רואים את הווידיאו הזה כנראה שאתם הניצולים היחידים מתופעות הטבע האלה , אז בואו אני יסביר לכם על העניינים״ אמר , כאילו הוא ידע שאנשים יצפו בסרטוני הווידיאו שצילם ונשמרו אוטומטית בכונן הקשיח של המחשב שלו.
״האי עליו אתם נמצאים ממקום בקצה משולש-ברמודה , המקום בו כול האסונות קורים , האי הזה אפילו לא מופיע במפת העולם , אנחנו נתקלנו באי הזה בטעות, במפות במיקום של האי יש רק מים , אבל לבינתיים אתם מוגנים , אבל בערך בעוד מאה שנים סופות יכו שוב את האזור״ אמר הגבר והתחילו לשמוע צעקות מסביבו בתוך סרטון הווידיאו .
״קדימה בנג׳מין , צריך ללכת״ התקרבה אליו בחורה שנראה שעל פנייה מבט מפוחד , זיהיתי אותם מהתמונה על מסך הבית.
״טוב , אז אם את השורדים היחידים, בהצלחה״ אמר ושוב סרטון הוידאו נעצר.
רונה יצאה ממנו נכנסת לקובץ השלישי אבל הפעם זה סתם סרטונים של ילד קטן מכבה עוגה .
רונה סגרה את המחשב בידה הרועדת , כולם היו המומים מה שראינו והכול לא ניתן לעיקול .
המון שאלות רצו לי בראש –
האם בגלל משולש ברמודה בו קורה כול טביעות הספינות והתרסקות המטוסים , אולי בגלל זה המטוס שלנו התרסק כאן על האי ?
איך לעזאזל כול האנשים שהיו כאן ככול הנראה לפי דעתי מתו?
איך הם הגיעו לכאן ?
למה אף אחד לא יודע על זה ?
מה קורה פה לכול הרוחות ?
רעש קריעה חזקה גרם לי לקפוץ בבהלה באוויר ולקטוע את השאלות שרצו בראשי, וכך כולם מסתובבים אחורנית לאט ונבהלים למראה עינינו .