אבודים – פרק 19 -׳ התייאשות ׳

-נקודת מבט מריה סוייר-

ארזתי לתוך תיק גב גדול שנהרס מההתרסקות אבל עדיין היה כשיר לשימוש, דברים שיעזרו לנו לשרוד את הג׳ונגל הגדול והמאיים הזה בימים הקרובים .
״מריה אולי בכול זאת תשארי איתי״ התחננה בפני בלה כי לא רצתה להישאר על החוף לבדה .
״את לא לבד בלה , אפריל פה , קמרון כאן , אמבר וניק , את לא לגמרי לבד״ ביטלתי את דברייה בהינף יד שדחפתי לתוך התיק שמיכה דקה של המטוס וכרית כחולה תואמת לשמיכה הכחולה .
התיק ההרוס התמלא על גדותיו , ״אני מוכנה״ צעקתי ותוך רגע כבר ראיין נכנס פנימה אל המחסה הקטן ולקח את התיק הגדול מלידי יוצא לבחוץ בלי להוסיף דבר מה בנושא.
״מריה , את עדיין חלשה מהכשת הנחש , אולי בכול זאת כן תשארי איתי!?״ מבקשת בלה מנסה את מזלה ומתחננת בפני כול שניה קצרה כדי שאני ישאר עימה כאן על החוף .
״אני הולכת בלה , זה לא ניתן לוויכוח , זה רק לכמה ימים ספורים , זה יעבור במהירות מבטיחה, חוץ מזה אפריל ואמבר פה אין לך מה לדאוג״ אמרתי לה בחיוך קל , קושרת תוך כדי את השרוכים שפעם היו לבנים ועכשיו הם חומים ומגעילים של נעלי הספורט השחורות והדי הרוסות שלי .
״בבקשה!!״ ממשיכה להתחנן בלה כשהיא מלטפת את בטנה התפוחה והגדולה לקראת אמצע חודש תשיעי , הנדתי את ראשי , זה לא נראה כאילו היא הולכת להתייאש ולהפסיק לבקש ממני להישאר .
״בל זה לא ניתן לדיון , את תסתדרי זה סך הכול לכמה ימים אני יחזור מבטיחה״ אמרתי לה בחצי חיוך מסתכלת על פנייה הבהירות וענייה הכחולות כמו האוקיינוס הפרוש מסביבנו .
״תבטיחי לי שתחזרי! , שלא תעלמי פתאום כאילו בלעה אותך האדמה כמו מאריסו ואלו שהלכו איתה!״ אמרה לי בלה על פנייה מבט של ילדה קטנה ומסכנה , היא נראת כול כך צעירה לגילה.
״אני מבטיחה , אל תדאגי אני יחזור!״ אמרתי לה בחיוך ומקווה בתוך לבי שאני באמת יחזור , מה שקרה למאריסו מפחיד שהיא לא חזרה לא היא ולא אלה שהלכו יחד איתה .
יצאתי מהמחסה מנופפת לשלום בידי לבלה מחייכת חיוך אחרון ומתקדמת אל עבר המדורה הגדולה והקבועה שעכשיו מכובה ורק עצים אכולים מלהבות נשארו באזור התחום אבנים .
״כולם פה?״ שמעתי את לוק שואל בזמן שתולה על גבו תיק גדול ורחב , עמדנו במעגל קטן אני , ריאון , רונה , ראיין , ולוק מוכנים לצאת לסייר על האי .
״כן״ ענה ראיין ללוק ותלה גם הוא על גבו את התיק שארזתי לפני מספר רגעים אחדים .
״נשקים יש ?״ שאל ראיין מביט על כולם , הנהנתי אליו מרגישה את המתכת הקרה של האקדח בשיפולי גבי מעקצצת על גבי עורי , ריאון מהנהנת גם שולפת את אקדחה מהמגף הגבוה שלבשה המגיע עד חצי מהשוק ומחזירה בחזרה .
לרונה אין נשק את ראיין פשוט עבר במבטו אל לוק , ״וגם מחסניות״ צחק וחייך , ״אז קדימה בוא ניצא״ אמרה ריאון בחיוך מלאת להט כבר לצאת ולהיכנס אל הג׳ונגל הרחב ידיים, עיינה ברקו בירוק עז כמו צבע עלי צמרות העצים הגבוהים של הג׳ונגל שאליו אנחנו עומדים להכנס .

עברנו סבך של עצים גדולים ששורשיו עלו מעל האדמה וניראה כמו קשתות גבוהים, עברנו בניהם מתקדמים הלאה כדי לעבור את העץ הגדול הנראה עתיק כול כך בן כמה מאות שנים טובות .
הגזע ענק ועבה של שכבות על גבי שכבות של שכבת עץ עבה ומחוספסת .
״תזהרי!״ שמעתי את קולו של לוק באוזניי והוא תופס אותי רגע לפני שכמעט נפלתי על האדמה הלחה והבוצית .
התיישרתי במהירות לעמידה זקופה , והתקדמתי הלאה עוברת את השורשים הגדולים כמו קשתות נזהרת לא להחליק מהאבנים וחוצה בזהירות את השביל הכמעט ובלתי ניראה לעין אחרי ריאון ורונה , ראיין מקדימה לתוך קרחת יער בינונית , לוק הגיע מיד אחרי.
״אני חושבת שכדאי שנעצור , אין לי כוח להמשיך״ אמרה ריאון נופלת באפיסת כוחות על האדמה החומה והקירחת מכול צמח שהוא בשילוב רגליים .
״כבר התייאשת?״ צחק ראיין כשהוא מניח את התיק הגדול שסחב במשך שעות ארוכות על גבו והניח על האדמה הקשה, ומוציא בקבוק פלסטיק המלט במים מתוכו .
לוק עשה כמוהו מוציא בקבוק מים ומעביר לי כדי שאני ישתה , ראיין סיים לשתות וזרק את הבקבוק לריאון שתפסה אותו בידה ושתתה בגמיעה מהמים .
שתיתי גם מהמים עד שהרוותי את צימאוני הנואש מכול ההליכה הארוכה שעשינו עכשיו , כמעט ארבע-חמש שעות רצופות בהן אנחנו הולכים והולכים ונכנסים עמוק יותר ויותר לתוך הג׳ונגל הירוק והמסתורי .
סיימתי לשתות והעברתי ללוק את הבקבוק ששתה מהר והעביר לרונה שהתנשפה והזיעה מהמאמץ הקשה של ההליכה .
״אולי כדי שנעצור כאן ללילה , השמש עומדת לשקוע״ אמרתי מביטה אל השמים שהתחילו להחשיך בהדרגה מבעד לצמרות העצים הירוקים הגבוהים והנמוכים .
״אני בעד , כבר התייאשתי מההליכה הארוכה הזאת״ אמרה רונה והתיישבה על האדמה לצד ריאון , זה עדיין מרגיש מוזר שהיא סוף סוף יצאה מהמחסה שלה ועוד יצאה איתנו לסייר על האי .
״מישהו צריך להישאר לשמור״ אמר ראיין בזמן שהוציא מהתיק הגדול שמיכות וכריות שארזתי לכולם .
הוא נתן שמיכה וכרית לרונה , זרק על ריאון גם שמיכה וכרית והושיט לי שמיכה וכרית .
״זהו ארזת רק שלוש שמיכות וכריות?״ שאל ראיין מופתע מביט לתוך התיק ומסתכל על לוק במבט של ׳תתכונן לישון על האדמה׳ .
״אני ישן עם מריה״ אמר במשיכת כתפיים לראיין , ״הא נכון כמעט שחכתי״ אמר ראיין וניראה מבואס שהוא היחיד שהולך לישון על האדמה.
״אתה יכול לישון איתי״ אמרה ריאון לאחר רגע לראיין , ״בטוח ? , זאת אומרת אני לא כזה רזה״ אמר בחיוך מזכיר לה שהוא גבר בן 26 גבוה שרירי ומפותח .
״נסתדר, עדיף מאשר לישון על האדמה״ אמרה ריאון מתלוצצת וזורקת על ראיין את הכרית .
פרשנו את השמיכות מסביב לקרחת היער , באמצע החלטנו להקים מדורה קטנה כדי שתאיר את החשכה כשיחשיך לגמרי תחת סבך העצים .

לוק הגיח מבין העצים סוחב על ידיו הגדולות ערמת עצים בגדלים סינונים כדי להדליק מדורה קטנה שתחמם ותאיר את הלילה השחור הקרב ובא .
״מי נשאר לשמור ראשון?״ שאלה רונה בזמן שניסתה להדליק את המדורה ששפשפה שתי אבני גיר כדי ליצור להבה ללא הצלחה .
״אני ישאר״ אמר לוק ושלף את האקדח שלו מהמותן , ״כשאתה עייף תעיר אותי ואני יחליף אותך״ אמר ראיין שהפעם הוא ניסה להדליק את המדורה בהצלחה נותן נשיפות קטנות כדי ללבה את הלהבה החמה שהתחילה לשרוף את העצים וליצור מדורה קטנה .
״אני מקווה שהבאתם אוכל , אני רעבה!״ אמרה ריאון תופסת בבטנה ועושה פרצוף מבואס , ראיין הביא לה מנגו .
״בתאבון״ חייך וריאון דפקה לו מבטים זועמים שגרמו לכולם לצחוק אפילו מרונה יצאו קולות צחוק נעימים ושקטים .
החושך ירד סוגר על הג׳ונגל הרחב , רק המדורה הקטנה האירה את החשכה המפחידה שסובבה את כולנו .

כולם שכבו על השמיכות ישנים , לא הצלחתי לעצום את עייני ולא לרגע קל , פחדתי מהחיות שמסתובבות פה בג׳ונגל.
נעשיתי פרנואידית כול כך מאז הכשת הנחש אתמול .
״למה את לא ישנה?״ שמעתי מבטא ספרדי מדבר באוזניי , הרמתי את מבטי ללוק שחצי ישב חצי שכב וגבו נתמך על עץ , קמתי מהשכיבה מתיישבת לצידו וידו השרירית כורכת את כתפי ומושכת אותי לחיקו .
״מפחדת״ עניתי בשקט מקשיבה בתשומת לב לרעשים של הג׳ונגל המהדהדים מסביבנו .
הרגשתי מוגנת בין ידיו השריריות והחמות אבל לא הפסקתי להקשיב בתשומת לב לרעשים מסביב .
״אין לך ממה ילדה , תשני אני פה להגן עליך״ אמר רוכן קדימה ומצמיד את מצחו למצחי .
שפתיו נוגעות קלות בשפתיי והוא מתנתק ממני , גורם ללבי העדין להחסיר פעימה.
ידו מלטפת את פני ושיערי הארוך והשחור כמו הלילה ברכות .
לאט לאט הרגשתי בטוחה יותר ויותר לעצום את עייני ולהירדם בחיקו הנעים של לוק .