אבודים- עונה 3 – פרק 8 – ׳אהבות׳

הוא התנתק לאט משפתיי, ההרגשה הייתה כול כך טובה, כול כך שונה, אמתית.
לא נשיקה בחלום שלי בזמן שהייתי בקומה, נשיקה אמיתית בעולם האמיתי.
חיוך קטן שנאבקתי לא להעלות על פניי עלה בכול זאת, ״מה זה היה?״ אני שואלת בשקט, קולי לא גובר על לחישה עדינה, פניו עדיין כול כך קרובות אל פניי והמרחק המפריד בניהם בסך הכול סנטימטר בודד.
״דחף רגעי״ הוא ממלמל בשקט, ושפתיו שוב נלחצות כנגד שלי, חמות וממכרות, הפעם… כול כך אמיתיות.
הלב שלי דפק בעוצמה אדירה שהייתי בטוחה שהוא שומע מרוב השקט המתחולל מסביבנו, פרפרים התעופפו בבטן שלי וגרמו לה להתכווץ בהתרגשות.
׳למה אני מרגישה ככה לעזאזל?׳
הוא שוב לאט לאט מתנתק משפתיי, ואני מתענה על כול רגע שהוא מתרחק ממני בעוד סנטימטר בודד, הוא מתיישב על הספה לידי, עדיין קרוב אלי וצמוד פיזית.
״וזה?״ אני שואלת בגיחוך קטן, אני נשמעת מטומטמת, כמו ילדה בגיל הטיפש-עשרה, ילדה מאוהבת.
״זה דחף תמידי״ הוא מחייך לעברי, החיוך שלו לא צריך לעבוד קשה בשביל לשבות אותי, הוא שבה אותי עוד ממזמן, עוד בזמן שהייתי בקומה.
אני חושבת… עוד בזמן שהכרתי אותו מהחיים הקודמים שלי לפני התרדמת.
אני נושכת את שפתי התחתונה, מנסה לרסן את עצמי באיזה שהיא צורה, הוא מרים את ידו אגודלו מוחה את שובל הדמעות עוד מסיפורו על אחי שהתחיל להתאדות, הלב שלי פעם בקצב לא אחיד ומסחרר שאגודלו עבר ללטף את שפתיי לאט ובעדינות.
״מה זה אומר בעצם?״ אני שומעת את קולו הגברי מדבר באוזניי, הקול שלו גורם לי לסערת רגשות שלמה ומבלבלת.
״מה אתה חושב?״ אני שואלת מבולבלת, ריח הבושם שלו הנודף מעור צווארו שכול כך קרוב אלי חודר לאפי ומשכר אותי, הוא יותר טוב מכול אלכוהול שקיים בעולם הזה.
״אני מניח ש…״ הוא מתחיל לדבר, נעצר במתח של המשפט, פניו נראות כאילו הוא חושב עמוק, אגודלו ממשיך לטייל על פניי, ללטף בעדינות, להעביר קצוות שיער שחורה כמו פחם אל מאחוריי אוזניי.
״שאני אוהב אותך״ המילים שלו השאירו אותי כול כך המומה, לא יכולתי לתאר במילים את מה שהגוף שלי הרגיש, מה שהמוח שלי חשב,איך הלב דפק בשיגעון.
סערת הרגשות שבתוכי התעצמה בתוך דקה ועטפה אותי כמו שמיכה.
״תגידי משהו״ אני שומעת את קולו קוטע את הרגשות המשונות והשונות שעטפו אותי מכול עבר, גיחוך קל נפלט משפתיו רגע לאחר מכן, הוא השפיל את מבטו אל שפתיי, נושך את שפתו התחתונה.
לא שמתי לב שהשארתי אותו תלוי כול כך הרבה זמן בלי תשובה או מענה מהצד שלי.
׳למה לעזאזל אני מהססת? , אני אוהבת אותו לכול הרוחות!׳
לא יכולתי להחזיק את זה בתוכי יותר, זה פשוט יצא ממני כמו הר געש שחיכה שנים להתפרץ.
״אני אוהבת אותך״ המילים יצאו מהר מפי, לאיטם, חלקות ונכונות, מתארות בדיוק את כול סופת הרגשות שהתחוללה בתוכי בלי הפסקה.
הוא חייך חיוך קטן, נאנח בהקלה והרים את מבטו חזרה אל פניי, במהרה שפתיו מצאו את מקומם הנכון על שפתיי, מכניסות אותי לנשיקה נעימה שמרגע לרגע הופכת יותר עמוקה, ויותר לוהטת ותשוקתית.