אבודים- עונה 2 – פרק 6 – ׳נשברים׳

המחנה שעל החוף .

-נקודת מבט אפריל ג׳ונסון-

רוח חמה נשבה באוויר והעיפה את שערי הבלונדיני הפזור למאחורי כתפיי בדרך אל האוהל של בלה .
השמש בקרוב עומדת לשקוע , זה מכבר שבוע וקצת שהמשלחת עדיין לא חזרה מלחקור את האי .
אני מתגעגעת יותר מידי אל ריאון , קשה לי המרחק הפיזי והגאוגרפי הגדול ממנה.
נכנסתי לתוך המחסה של בלה שחולקת אותו עם מריה שיצאה עם המשלחת לחקור את האי .
״איך את מרגישה?״ שאלתי אותה ברכות מתיישבת לאט לידה , הבוקר היו לה צירים מדומים , בקרוב מאוד היא אמורה ללדת.
״אני בסדר״ ענתה בנימה קרה ושילבה את ידייה הקטנות מעל ביטנה התפוחה .
מאז שהם הלכו כולנו נשברנו , זה שונה מידי זה שהם לא כאן , בכמות זמן שאנחנו מכירים התחברנו ונקשרנו כול כך מהר אחד לשני .
״מתי הם יחזרו?״ בלה שאלה אותי נאנחת בשקט ומביטה בי בעניים גדולות בצבע האוקיינוס , ״אני לא יודעת בלה. אני גם מתגעגעת״ אמרתי לה במשיכת כתפיים והנחתי יד מנחמת על הכתף שלה.
״אני מתה להוציא את הדבר הזה ממני״ נאנחה ולאט נשכבה על גבה , זה קשה לסחוב דבר כזה , במיוחד במקום כזה כאן על האי .
״לאט לאט בלה , כול דבר בעיטו״ מלמלתי אליה בחצי חיוך קל שירד במהירות באותה הדרך שהוא עלה .
״את חושבת שהם מצאו משהו?״ שאלה אותי טיפה מהוססת , קול האנחה שלי מילא את חלל המחסה הקטן .
״אני רוצה להאמין שכן״ עניתי בשקט , התקווה אבדה לי ממזמן , מאז שהבנתי שהחילוץ לא יגיע הפסקתי לקוות .
שקט צורם השתלט עלינו ולא דיברנו עוד, רק רחשי הגלים שהגיעו לאוזנינו מילאו את השקט הרם .
התחלתי להיאבק באפעפי כדי שלא יסגרו, לבסוף נשכבתי על הגב ליד בלה ונתתי לאפעפי שהתעקשו להיסגר , להיעצם והרשתי לעצמי לשקוע בשינה קלילה .

קולות של צרחות העירו אותי משנתי הרדופה, קמתי במהירות מביטה מסביבי לראות מה קורה .
בלה ישבה וצרחה חזק , תופסת את הבטן שלה ומתחילה להתנשף תוך כדי הדמעות היורדות על לחייה.
״מה קרה?״ שמעתי קולות ומיד אמבר וקמרון פרצו אל תוך המחסה מביטים אל המחזה שלפנינו .
לא הצלחתי לעקל את זה , שזה קורה כול כך מהר מן הצפוי , היא לא אמורה ללדת עכשיו!
״אפריל , תעשי משהו!״ צעקה אמבר מסתתר מאחורי קמרון ואוחזת בידו בחוזקה .
התעשתתי על עצמי מהר , ״בלה כול כמה זמן יש לך צירים?״ שאלתי אותה לחוצה מתמקמת מולה .
״כול דקה בערך״ מלמלה בין הצרחות והיבבבות של בכי שנפלטו מבעד לשפתייה .
״אמבר מהר , אני צריכה מגבות , מים חמים , ושמיכה ״ אמרתי לאמבר שמיהרה לצאת מהמחסה ולהביא את מה שביקשתי .
״אני ילך לעזור לה״ אמר קמרון לחוץ וטיפה נבוך יוצא מהמחסה .
הבטתי אל אזור הרגלים של בלה , השמיכה שעליה שכבה ספוגה ורטובה .
״לעזאזל ירדו לך המים ! , את יולדת!״ אמרתי לבלה שהצרחות רק גברו מבעד לשפתייה העבות והוורודות .
פתחתי את רגלייה מעט , ״את חייבת לשתף פעולה , כשאני יגיד לך ללחוץ , תלחצי!״ אמרתי לה בנימה רצינית , פנייה ניראו מבוהלות , ״אני לא מוכנה אפריל, אני לא מוכנה!״ היא צעקה בין צרחות הכאב .
״אי אפשר לחזור אחורה בלה , כבר ירדו לך המים , אם תרצי בכך או לא את הולכת ללדת עכשיו״ אמרתי בנימה סמכותית , זה מזכיר לי את הזמנים שעבדתי כמתמחה בבית החולים בסידני יחד עם ריאון אחותי התאומה .
״אסור לך להישבר עכשיו!״ אני ממלמלת אליה בין ספירת הצירים והצעקות הרמות שלה .
אמבר חזרה אל תוך המחסה מביאה לי את כול הדברים שביקשתי ממנה , ״אני רואה את הראש״ אמרתי בלחץ עם חצי חיוך , תמיד אהבתי לידות , שמביאים בריאה חדשה אל העולם שלנו .
״בלה תלחצי!״ ביקשתי ממנה רצינית , היא רק הנידה את ראשה וצעקה בחוזקה מהכאב הרם .
״קדימה בלה , את חייבת ללחוץ״ אמרתי לה , ראיתי את הראש כבר מבצבץ אם היא לא תלחץ עכשיו התינוק עלול להיחנק למוות.
״קדימה בלה , ללחוץ!!״ התחננתי בפניה, משדלת אותה ללחוץ כבר , היא נכנעה והתחילה ללחוץ בחוזקה .
״קדימה תלחצי חזק יותר״ אמרתי לה שומעת באוזניי את הצרחות שלה עם כול דחיפה , ״תנשפי״ אמרתי לה מדגימה לה נשימות שיעזרו לה להקל את הכאב , היא התנשפה אבל הצרחות לא הפסיקו להיפלט מבעד לשפתייה העבות .
״הנחתי מגבת חמה מתחת לרגליה , ומגבת חמה נוספת בידיי , ״בלה עכשיו אני צריכה שתתני דחיפה אחת חזקה והוא בחוץ״ אמרתי לה , היא נראתה כול כך מפוחדת , הכאב והקושי על פנייה הילדותיות ניכרו , ריחמתי עליה כול כך אבל הכאב זה חלק מהתהליך , במיוחד אם יולדים מוקדם מן הצפוי .
״קדימה , רק דחיפה אחת אחרונה!״ התחננתי אליה כשהיא התחילה ללחוץ חזק , פנייה היו מכוסים זיעה ושערה שמוט מסביבה והיא לא מפסיקה לצעוק.
״קדימה דחיפה אחרונה!״ אני משדלת אותה , כבר תופסת חלק מהתינוק הרך במגבת שבידיי , היא נתנה את הדחיפה שצריך והתינוק יצא , נח על המגבת החמה שבידיי .
חייכתי חיוך גדול , עוטפת את התינוק הקטן והרך המכוסה בשכבת דם קטנה במגבת התכולה , בלה התחילה לבכות , נאנחת אחורנית על הרצפה ונשכבת עליה , הדמעות זורמות בשטף על לחייה הסמוקות מן המאמץ .
אמבר התקרבה אלי והביטה ברך הנולד, ״בלה מזל טוב , יש לך בן״ אמבר חייכה אליה חיוך יפה החושף טור שיניים לבנות.
נגבתי בעזרת חתיכת בד עם מים חמים את שכבת הדם שעליו , מנקה אותו בעדינות רבה וביסודיות .
״אמבר , בלה תפרה בשבילו בגדים , זה פה בקופסה״ אמרתי לה מצביע בראשי אל עבר קופסאת מתכת מעוקמת וחבוטה, אמבר הוציאה מבפנים חולצה ומכנסיים קטנים ויפים בצבע כחול עדין , הלבשתי אותו בבגדים בזהירות רבה כול כך .
ואז עטפתי אותו בשמיכה תכולה שרקום עליה את חברת התעופה ׳אושיאניק׳ .
התקרבתי לבלה , ״את רוצה להחזיק אותו?״ שאלתי אותה בחיוך , לא מפסיקה לחייך לרגע .
היא קמה לאט לישיבה עם תמיכה של אמבר בגבה והנחתי לה להחזיק את התינוק בחיקה , ״הוא יפיפה״ שמעתי את קולה של בלה מחויך , דמעות נוספות נקוו בעיניה , אבל הפעם דמעות של אושר זלגו על לחייה .
״איך קוראים לו?״ שאלה אמבר , ״החלטת כבר על שם?״ הוסיפה על דבריה כשהיא מביטה בתינוק החמוד והקטן שישן בין ידייה של בלה .
״ג׳ייקוב״ מלמלה בלה עם חיוך יפה החושף טור שיניים לבנות וקטנות .