אבודים- עונה 2 – פרק 2 – ׳בונים׳

-נקודת מבט רונה סמית׳-

לוק , מריה , וריאון עזבו את המושבה הקטנה שמצאנו למזלינו המועט , ״נתחיל בעבודה?״ אני שומעת את קולו של ניק קורא בהתרגשות מאחוריי .
״מה אתה כול כך ממהר , קודם כול בוא נעשה סריקה ניראה מה יש במקום הזה״ אמר ראיין בתגובה ואני רק הנהנתי בראשי, ג׳ולייט הייתה צמודה אלי אוחזת בזרועי הימנית , היא עדיין הייתה מעט מבוהלת ולא התקרבה לניק וראיין הגדולים שניראים כול כך חזקים אגרסיבית ומאיימים .
״קודם כול נעשה חלוקה , איפה יגור מי״ אמרתי להם מנסה לעשות סדר בהתלהבות שלהם בלהתחיל לעבוד ולעשות דברים , זה טבעי שמתרגשים כול כך אחרי מציאה כזאת משמעותית , הדבר הכי טוב שקרה לי מאז שהתרסקנו על האי , ושום דבר טוב לא קרה לי פה .
המוות של קנדל חזר במכה לראשי , כמו בומרנג הננעץ היישר בליבי , הכאב והגעגועים שלי אל קנדל בעלי שמת , שברו אותי נפשית מבפנים , אין לילה שאני לא בוכה לתוך הכרית , בוכה ופשוט מתפרקת על זכרו .
״את וג׳ולייט תארגנו את זה , אני וניק נתחיל לסדר את הבית ולתקן כול מה שצריך , אם נתחיל לעבוד עכשיו יכול להיות שנגמור עוד לפניי שהם יחזרו״ אמר ראיין מתלהב קוטע את קו המחשבה שלי על קנדל .
הנהנתי קלות , יודעת שאם אני אדבר אני פשוט אתפרק בקול למולם , הם ירדו מהמרפסת של הבית הקטן בו נמצאנו ופנו אל עבר הבית הכי בקצה הימני .
נכנסתי חזרה אל הבית בלי לומר דבר , ג׳ולייט בעקבותיי ונכנסנו לתוך מטבח די רחב המאובזר כמו שצריך , סירים , מכשירים חשמליים , כיור , כיריים לבישול.
התיישבנו ליד שולחן עץ מסביבו שלושה כיסאות , מולי היו עט ודף כבר מונחים על השולחן מוכנים .
״איבדת מישהו , נכון?״ שמעתי את קול המנגינה של ג׳ולייט באוזניי מתיישבת על כיסא עץ לצידי .
הנהנתי קלות מרגישה איך עוד שנייה ואני מתפרקת לגורמים , ״את בעלי״ עניתי בקול שבור , כמו שידעתי אם אדבר פשוט אתפרק .
היא הנהנה , מבינה את כאבי ומניחה יד מנחמת על כתפי , הראשונה שעשתה זאת מזה כמעט חודש שלם שאנחנו על האי .
הנהנתי אליה בחזרה , עוצרת את הדמעות המלוחות הרוצות לגאות בעייני ולזלוג , מחיתי אותן במהרה לפני שיפרצו ממני .
״נתחיל?״ אני שואלת אותה בקול הכי יציב שלי אבל גם בו שומעים את ליבי השבור לרסיסים קטנים כול כך .
לקחתי את העט תופסת בו ביד רועדת ומציירת על דף הדפדפת את הבתים בצורת – ח׳ .
כול כך התגעגעתי לכתוב , להחזיק בעט, נמאס לי כול כך מהאי הזה , במיוחד שהוא מזכיר לי כול כך את קנדל , מזכיר לי את המוות ביסורים שלו , ואני חולמת על כך בכול לילה לאחר שאני בוכה לתוך הכרית .
״עם מי את רוצה לגור?״ שאלתי את ג׳ולייט מנסה לסלק את המחשבות הקשות והמכאיבות כול כך מליבי ומוחי , היא הביטה בי , ״אני יכולה איתך ?״ שאלה בקול מהוסס , היא לא מכירה אף אחד ועדיין מפחדת כול כך מאיתנו , היא לא מכירה אותנו כלל .
״בטח״ ניסיתי לחייך לעברה אבל הדבר היחידי שעלה על פניי זה קו מעוות של שפתיי המנסה לחייך , הורדתי את החיוך המעוות מפניי וכותבת את שמי ואת שמה של ג׳ולייט בבית השלישי מימין .
את מריה ולוק כתבתי מיד אחר כך בבית שבו אנחנו נמצאים .
כתבתי לאט לאט את כול השמות , מחלקת את זה פחות או יותר כמו המחסות שבמחנה על החוף .
הסדר יצא ככה מימין לשמאל .
ראיין ולוק בבית הימני ביותר , הבית הצמוד לשלהם , ריאון ואפריל , בבית השלישי מימין רשמתי אותי ואת ג׳ולייט.
בבית הצמוד אלינו שזה הבית בו אנחנו יושבות עכשיו רשמתי את שמותיהם של מריה ולוק .
בבית החמישי מימין הצמוד לשל לוק ומריה , רשמתי את השם של בלה וקמרון, משהו מתפתח בניהם , משהו שאני לא מצליחה לשים עליו את האצבע אבל שמתי אותם ביחד .
את הבית השישי מימין , רשמתי את שמם של אמבר ואחיה דין .
נשארו שלושה בתים ריקים .
״אולי כדאי שתפרדי בין כמה מהזוגות כדי שיתפרסו על כול הבתים״ שמעתי את קולה של ג׳ולייט באוזניי מהדהד כמו אלף פעמונים המצלצלים ברוח .
היא צודקת , הפרדתי בין ראין לניק ושמתי את ניק בבית השביעי מימין שהוא השלישי משמאל .
הפרדתי בין קמרון לבלה , אולי עדיף שהם היו בנפרד בקרוב גם בלה אמורה ללדת ולגדל תינוק , אולי עדיף לשים אותה בבית לבד.
את קמרון שמתי בבית השני משמאל .
נשאר בית אחד בודד לאכלס .
״אם נמצא את אחיך , תוכלו לעבור לגור שמה ביחד איתו״ אמרתי לג׳ולייט קולי עדיין רועד , והצבעתי לה עם קצה העט על הבית הממוקם בקצה השמאלי ביותר.
פנייה נראו כאובים בשנייה בודדה . היא רק הנהנה בראשה שיערה האדמוני זז סביב פנייה המלוכלכות ועייני החתול הירוקות שלה ננעצו בבית השמאלי ביותר עליו הצבעתי עם העט .
״תתעודדי , אני בטוחה שנמצא אותו , או שהוא יחזור באיזה שהוא שלב״ אמרתי לה והפעם תורי היה להניח על כתפה יד מנחמת .
היא שוב הנהנה בראשה , ״אני אלך להתנקות ולהחליף בגדים , אני מרגישה כמו סמרטוט״ אומרת לי וקמה ממקומה נעלמת בתוך הבית בו נמצאנו .
מחשבה טובה צצה בראשי , יש פה את כול הדברים שלא היו לנו עד עכשיו .
מקלחות , בגדים , מכונות כביסה , תכשירי רחצה , תרופות , אוכל , כול דבר שהוא טוב לתנאי מחיה , מה שלא היה לנו כלום מזה על החוף במחנה שהקמנו במו ידינו .
ועכשיו מצאנו על האי במזלינו המועט מושבה נטושה , בונים ומשפצים אותה לאט לאט , שלב אחרי שלב כדי שהשאר ביחד עם מי שנשאר פה כדי לבנות את המושבה ההרוסה , ונוכל לאכלס אותה מחדש .