אבודה לנצח פרק 5

לא יכולתי להחזיק את עצמי הייתי חלשה, כמעט ולא דיברתי ואיבדתי את ההכרה לסירוגין, וכעבור יומיים אברהם מילואי הגיע סיפרתי לו את כל מה שקרה על בתאל, על המפתח, הוא התקשה להאמין ואפילו בכה ואז הוא אמר: אם הם ידעו שאת בחיים ושאת יודעת מה שאת יודעת הם יהרגו אותך ואותי ואת כל מי שקשור אלייך בואי איתי. הנסיעה הייתה ארוכה כמעט ולא עצרנו אחרי כמה שעות נסיעה הגענו לבניין כלשהוא כשהחשיך הוא השאיר אותי בתוך משרד נעול ואמר שכאן זה הכי בטוח בשבילי להעביר את הלילה כל המקום מרושת ואף אחד לא יכול לחדור לכאן.
נרדמתי מישהו העיר אותי הוא פתח את המשרד ואמר שאברהם שלח אותו לקחת אותי למקום אחר. לא הסכמתי ללכת צרחתי ואמרתי שאני יוצאת מפה רק עם אברהם הוא יתקרב אלי הוא היה ענק הוא הרים אותי על כתפו והתחיל לרוץ התחלתי לבעוט בלי הפסקה כנראה שפגעתי במקום רגיש כי הוא הפיל אותי ניצלתי את זה והתחלתי לרוץ. שמעתי אותו מחפש אותי, קורא לי הוא אמר שמסוכן להישאר ואנחנו חייבים ללכת, מאוחר יותר הוא התחיל לאיים שכדאי לי לצאת, שאם אני ישתף פעולה זה יהיה פחות כואב.
פחדתי לזוז פחדתי אפילו לנשום וכך התחבאתי במשך כל אותו הלילה עד לפנות בוקר. כשאברהם חזר סיפרתי לו על הבחור הענק הוא אמר שהוא לא שלח אף אחד ואם עוד מישהו יודע על מקום המצאי זה ממש מסוכן ושאנחנו חייבים למצוא מקום אחר להיות בו נסענו לתחנת משטרה כלשהיא אברהם אמר שחייבים לשנות אותי אחרי שהתקלחתי צבעו לי את השיער ושמו לי עדשות ירוקות נתנו לי תעודת זהות בדויה והתאימו אותה עם טביעות האצבע שלי. אברהם החליט שמהיום שלושה שוטרים ילוו אותי ושאני צריכה לנסוע איתם למקום מסתור אמרתי לו שאני רוצה לחזור הביתה אבל הוא אמר שזה בלתי אפשרי ושיהרגו אותי אפילו אם אנסה. אמרתי לו אין סיכוי שאני יסכים לחיות כך בסוג של מעצר בית עד שהם יעצרו את מי שעשה את זה אם בכלל. סיפרתי את מה שאני יודעת ואני לא מתכוונת להישאר כאן אפילו עוד רגע אחד ואם הוא לא מוכן לקחת אותי הביתה אני יסתדר בעצמי, התחלתי ללכת ואז הוא כפת אותי ואזק אותי לשולחן ואמר שהוא לא ייתן לי לעשות את זה , שאם הידע שיש לי אני נחשבת סיכון וחוץ מזה שהוא לא מוכן לאבד גם אותי הוא ביקש שישגיחו עלי בשבע עיניים ועזב.
לא האמנתי אני עם כל המכות, העינויים והסבל שעברתי הולכת לחיות בתוך בית מסתור באיזה חור רחוק מהמשפחה שלי, מחברי ומכל מי שאני מכירה למשך תקופה ממושכת אם לא למשך כל חיי! צעקתי בכיתי אבל כלום לא עזר הם לא שחררו אותי השאירו אותי קשורה כמו סוג של כלב. עברה שעה שוטרת ושני שוטרים הגיעו לקחת אותי אזקו את יד ימין שלי לידו של אחד מהם כאילו אני סוג של פושעת, ונסענו. אחרי שעתיים אמרתי שאני חייבת להתפנות הם עצרו באיזה פונדק והשוטר אמר שאסור לו לעזוב אותי אמרתי שייתן אותי לשוטרת כי איתו אני לא נכנסת לשירותים. הוא חשב לרגע והסכים.