אבודה לנצח – פרק 23

בימים הבאים לא דיברתי עם אדי, רק חשבתי איך אני לוקחת את הילדים ועפה מכאן. פעמיים ביום הרופא היה בא מזריק להם את התרופות ואני הייתי משתגעת. הילדים היו מתעוררים ואחרי דקה שתיים נרדמים שוב, לא מצליחים לתפקד, לעשות צרכים אפילו לא לקום מהמיטה.

תכננתי את הבריחה בקפדנות, לילה לילה הייתי יוצאת ועורכת סיור מסביב לחומה שמקיפה את הארמון עד שמצאתי פרצה קטנה שאוכל להעביר בה את הילדים. לילה לפני הבריחה העברתי עגלה עם קצת בגדים, ציוד וממתקים דרך הפרצה זה לא היה קל, אבל הצלחתי לבסוף. העברתי את העגלה ואז יצאתי בעצמי והזזתי אותה לפינה נסתרת.

אותו יום לא עזבתי את הילדים אפילו לרגע הייתי צמודה אליהם פחדתי שיצוץ משהו שימנע את הבריחה שלנו, התפללתי שהכול יעבור בשלום. בערב אדי נכנס לחדר, כרגיל, הוא ליטף וחיבק את הקטנים. הסתכל עלי אבל לא אמר כלום ויצא.
בשעה 01:00 קמתי, הרמתי את הקטנים ויצאתי בזהירות מהחדר, הכול היה שקט, התקדמתי במהירות לכיוון הפרצה בחומה העברתי את אליה ואח"כ את יינון, הנחתי אותם ועברתי בעצמי מיהרתי לכיוון העגלה, הנחתי את הילדים ואז הרגשתי נגיעה בכתף.

הסתובבתי מבוהלת, לעזאזל, זה היה אדי. מיליון מחשבות עברו לי בראש, מה הוא עושה פה? איך הוא ידע? אולי לא הייתי מספיק זהירה?

-" אני לא מאמין עלייך, מה את חושבת שאת עושה? לאן את לוקחת את הילדים שלי? מה אני צריך לאסור אותך? להרחיק אותם ממך? את יודעת איך את משפילה אותי עם ההתנהגות הזו שלך? אני חייב לעשות לזה סוף! אני לא יכול להמשיך כך, כל מה שדיברו עלייך לא האמנתי, הודיעו לי שאת יוצאת בלילות, שההתנהגות שלך שונה, לא האמנתי אפילו אתמול כשהוצאת את העגלה לא חשבתי שתיקחי אותם. אני תמים פשוט תמים, זהו אני לא יכול להמשיך לעשות מעצמי צחוק אני יטפל בסיפור הזה כאן ועכשיו, וזו האזהרה האחרונה שלי ".

-" הילדים האלו הם הילדים שלי! שלי! אתה אפילו לא רצית אותם! ועכשיו במקום לדאוג להם ולנסות לטפל בהם בדרך אחרת דרך, שלא תהפוך אותם להיות נכים ומסכנים, אתה דואג לכבוד שלך, של אבא שלך, לכבוד של הרופא שלך, לכבוד של אמא של אמא שלך לא אכפת לי של מי, אבל לא אכפת לך מהילדים שלך! לא משנה לך מה קורה להם כמה הם סובלים, אתה לא רואה את הפנים שלהם מתעוותים מכאב בלילות, אבל אינך מוכן לנסות טיפול אחר, להחליף רופא לבדוק מה גרם להם להיות ככה, אני הבאתי אותם לכאן בריאים, חזקים פעילים ועכשיו תראה תסתכל עליהם, אתה אביהם אתה אמור זה שצריך להגן ולדאוג להם! ואני.."

-" שקט מתקרבים אנשים אל תצעקי"

-" עוד פעם, אכפת לך מעצמך תגיד שתנסה, תגיד שתבדוק, אני אמא, איך אני יכולה להשאיר את הילדים שלי במצב כזה? איך?!"

-" די תפסיקי תיכנסי לארמון ותעלי לחדר אני ידבר אתך שם, אני לא רוצה להכריח אותך, תעלי עם הילדים עכשיו"

-" לא אדי, אני לא עולה, אני לא מוכנה להמשיך ככה, אתה תתחיל לדאוג לילדים שלך לפני שתדאג לכבוד שלך , אני לא הכרתי אותך ככה מאז שאח שלך נפטר אתה מתנהג כמו איזה שליט רומי בלי רגשות אז…"

-" תפסיקי! שלא תעזי להזכיר את אחי, שלא תעזי!" הוא פנה למאבטחים ואמר: " קחו אותם, מצדי תכבלו אותה לחדר היא לא יוצאת משם, את הילדים שימו בחדר אחר, שהחדרים לא יהיו קרובים אחד לשני ותמתינו להנחיה שלי "