אבודה⭐️ פרק 4

פרק 4
התעוררתי כשבעיני בהק אור חזק.
״מאקו?״ שאלתי. ראשו מלא הראסטות הגיח לחדר. הוא היה בחור גבוה וחסון, כהה מעט עם שיער סבוך בראסטות אשר עמד כמעט בכוחות עצמו. הוא היה יפה ומסתורי, כמו גבר שאף פעם לא מתקרבים אליו.. אבל אני הכרתי אותו, והתקרבתי אליו. הוא היה שלי, ואני שמחתי יותר מכל שיש לי מישהו כזה. שיש לי אותו. הוא חייך אליי ושאל אם הכל בסדר. הנהנתי וחייכתי.
״אני פשוט.. אני לא מבינה. למה שמישהו יעשה משהו רע למר רוזנבאום? ולמה זה כבר הרצח השלישי פה? מה אם.. מה אם אנחנו גם..״ נעצרתי ותהיתי. הרמתי את עיניי למאקו שהביט בי בביטחון שהרגיע אותי, בין אם היה אמיתי או שזייף אותו בשבילי.
״הם יצטרכו לעבור אותי קודם״ הוא חייך בשובבות והושיט את ידו לעברי. ״בואי להרים שלנו, נשתה קצת, תעשני קצת, הכל יסתדר.״ הוא פסק בשעשוע. הנחתי את כף ידי בשלו אך עדיין לא הייתי שקטה. עלינו להרים. צחקנו ושתינו וליבי הוקל.
״אתה יודע, מאקו..״ חשבתי בקול.
״יודע״ הוא הנהן.
״עוד לא אמרתי כלום!״ התרגזתי. ״אתה מקשיב גרוע.״
״אני יודע הכל! אני יודע מה את חושבת ברגע זה!״ הוא צחק. ״אנחנו גרים ביחד, זו. אנחנו חיים ביחד. אני מכיר אותך יותר טוב מאת עצמי!״
״יש דברים שאתה לא יודע!״ הרגשתי צורך למחות. ואולם, לא היו דברים רבים שלא ידע. הוא צחק וחייך את חצי החיוך שלו, שממיס אותי בכל פעם מחדש. לגמתי פעם נוספת מהיין לידי וצחקתי. החיים היו כל כך טובים, נדמה לי. ועוד פעם הגיעה השעה ביום בה הכל נראה מושלם אך ידעתי שלא ליפול לאשליות. קמתי, שיכורה, ובקושי עמדתי. מאקו החזיק אותי ממאחור וירדנו מהגבעה. לפתע הוא מעד, שיכור כמוני, ונפלנו יחד. חייכתי אליו, אך פניו שינו הבעתן. הוא צעק.
״צאי מזה!״ שמעתי את צעקותיו ברקע. צרחתי בהנאה. ״והוווו״ עצמתי את עיני בהתרגשות. התגלגלנו בירידה, הוא מחבק אותי. ׳איזה כיף׳ חשבתי. ׳ממש כמו בלונה פארק!׳ בשלב מסויים ראשו נחבט במשהו והוא איבד את הכרתו. ידיו היו כרוכות סביבי והמשכנו ליפול. ברגע שהפסיק לדבר אליי, יצאתי מהענן בו הייתי.
״מאקו.. תהנה קצת!!״ חייכתי אליו. ״מאקו..? מאקו!״ ייללתי. ניסיתי לראות את ראשו. הוא היה רפוי. הגענו לעצירה קטנה במדרון צד ההר, ונעצרנו.