אבא שלי רוצח פרק 7
"מחר..?" היא הפגינה אדישות מזויפת.
"מחר.." עניתי לה. היא חייכה ופניה חזרו להסמיק.
………………………………………………………………………………………
בהינו אחד בשנייה במשך שניות אחדות.
ג'ני החליקה צרור משערה אל מאחורי אוזנה והשפילה את פניה בחיוך אל עבר ספר היסטוריה מטופש.
יש! הצלחתי!
יש לי סיכוי להציל את אמילי!
המורה לאנגלית נכנסה בטריקת דלת רועמת, אך אין תלמיד אשר שם לב שהיא נכנסה וחזר למקומו.
"שלום, כיתה!" המורה צעקה בלגלוג. במהרה כל התלמידים רצו למקומם.
"מי שלא שם לב שאני פה, שיבדוק אם אני בחוץ!"
דממה מפחידה ולא-נורמלית שררה בכיתה.
המורה הסתכלה על הכיתה בשביעות רצון.
"איך המנהלת שלכם לא מינתה אותי לאחראית עליכם, אני לא יודעת…" היא מלמלה בכעס והחלה לכתוב במהרה על הלוח סיכום על ספר. התלמידים המיואשים פתחו את מחברותיהם וניסו להיצמד קצב כתיבתה המהיר של המורה.
פתחתי את מחברתי והתחלתי להעתיק ביאוש.
הטלפון רטט בכיסי. אימה הציפה אותי.
הסתכלתי סביב ובדקתי שאף אחד לא מסתכל עליי. הוצאתי בזהירות ובשקט את הטלפון ופתחתי את ההודעה.
'עוד 5 ימים… הזמן אוזל ילד….
אל תאכזב אותי! או….
אתה יודע…'
תחושת בחילה מילאה אותי, אך הסתכלתי על ההודעה בשביעות רצון והקלדתי במהירות.
'היא אצלך לפחות עוד יומיים' או לפחות ככה אני מקווה….
שאר היום עבר במהירות וכתיבה צופה ומייגעת. מיהרתי להימלט מהכיתה ברגע שהצליל הראשון של "החופש" נשמע.
……………………………………………………………………….
התעוררתי למשמע הקולות הצעקניים של השעון המעורר.
"תהיה בשקט…" רטנתי וכיביתי אותו בעצבים.
היום אני יוצא עם ג'ני…
יש לי רק הזדמנות אחת.
העפתי מעליי את השמיכה הלבנה והעבה והתחלתי להתארגן במהירות. לבשתי ג'ינס כחול וארוך, חולצה טריקו כחולה ומעיל אפור.
"בהצלחה…" לחשתי לעצמי ויצאתי מהחדר.
הלכתי לחדרה של ג'ני. זעקותיה הבלתי פוסקים הדהדו בראשי בלי הפסקה.
נשמתי עמוק ודפקתי על הדלת.
"רגע!" קולה של ג'ני נשמע מבעד לדלת. חיוך התגנב על פניי.
"היי, לוק!" שיערה הג'ינג'י היה פזור. היא לבשה גופייה בצבע טורכיז וג'ינס שחור וארוך. כמוני היא ניסתה להיראות אדישה למצב, אך פניה המסמיקות חשפו את שקרה.
"את באה?" אמרתי לה בקול חלש. היא תפסה בידי והלכה אחריי אל מחוץ לפנימייה.
הסתובבנו בטיילת. מזג האוויר היה קריר והמשיך להתקרר בכל דקה, אבל נהנינו מאוד.
"די, לוק!" ג'ני דחפה אותי ממנה בעדינות. חיוך מאושר היה על פניה העדינות. לא יכולתי ששלא להידבק ממנו.
נכנסו לחנות הגלידה בהנאה. ג'ני המתלהבת לקחה כדור וניל ואני לקחתי כדור שוקולד.
"אתה יודע שווניל הרבה יותר שווה מכדור שוקולד" היא אמרה בעוד אנחנו יוצאים מהחנות כשהגביעים בידינו.
"היית מתה.." לחשתי לה והכנסתי לפי גוש קטן מהגלידה.
התיישבנו על ספסל ליד מזרקה גדולה ואכלנו מהגלידה בהנאה.
ג'ני הסתכלה על פניי כשהחיוך לא ירד מפניה. הסתכלתי עליה גם באותה צורה.
טפטופים קלים של גשם ירדו מהשמיים. הבטתי מעלה- גשם זלעפות החל לרדת במהירות.
האנשים בסביבה החלו לרוץ בקולי קולות אחר מחסה. החזקתי בידה של ג'ני ורצנו כמוהם.
הגלידה כבר נפלה מידנו אך ג'ני רק צחקה בקולי קולות.
נעצרנו במגרש חנייה ריק מאדם. שיערה האדמוני של ג'ני היה ספוג במים וכך גם שלי.
"ואו…" היא נאנחה והחלה לרעוד. "ממש קר פה.."
הסתכלתי עליה בעצב ופשטתי את מעילי. "הנה, קחי את זה" שמתי עליה את המעיל האפור.
היא חייכה בביישנות.
"תודה.." היא לחשה. "היה ממש כיף היום…"
חייכתי במחוות תודה. התקרבנו לאט אחד לשני. החיוך שלה רק הלך וגדל.
פניה התאדמו ממבוכה מטופשת, אך אני רק חייכתי.
התנשקנו.
תגובות (7)
המשךךךך
ה-מ-ש-ך
תמשיכי!!!
אהבתי את הסוף של הפרק…
מעניין אותי מה יהיה בהמשך!
המשך!!!!!!!!!!!!!!!!!
תמשיכיייייייייייייייייי!
תמשיכיי
תודה לכל מי שהגיב! אני מפרסמת את הפרק הבא שנמצא בטיוטות שלי לפחות ארבעה חודשים! :)