אבא שלי רוצח- פרק 4

"לוק…. אתה לא נראה טוב…. מה קרה?" היא שאלה.
עגלי הזיעה חזרו במהרה למצחי. ניסיתי לחשבו על תירוץ טוב- לא היה לי כזה….
"הכל בסדר!!" אמרתי, בעוד שייבשתי את עגלי הזיעה ממצחי. הסתכלתי על שעון הקיר. "ואו תיראי מה השעה…. חייב לרוץ!" ורצתי משם כמה שיותר מהר.
……………………………………………………
רצתי במהירות עד החדר שלי. כשנכנסתי סגרתי את הדלת, נעלתי אותה ונשענתי עליה.
טוב… זה לא הצליח….
אני כל כך נלחצתי מהמחשבה על מה זה תלוי שבעצם… רק הרסתי הכל.
דפיקה בדלת.
"לוק?" אמרה ג'ני.
נשמתי נעתקה.
מה אני עושה עכשיו?! החלטתי לשתוק. עדיף שהיא תחשוב שאני לא פה.
"לוק? אתה בחדר?"
"היי ג'ני, מה את עושה?" שמעתי את קולה של מיה.
"מחפשת את לוק…. הוא מתחמק ממני כל היום!"
"מה זאת אומרת?" שאלה
"כל פעם שאני מנסה לדבר אתו הוא מתחיל לומר כל מיני שטויות, והוא מתחיל להאדים ולהזיע! מה זה אומר?!"
"זה אומר שהוא מחבב אותך!" אמרה מיה.
נשמעתי נעתקה (שוב). הצמדתי את אוזני לדלת.
"מה?! את צוחקת עליי! הוא מחבב אותי?!"
"נו? ומה אתך? מה את חושבת לגביו?"
"אני חושבת שהוא בסדר…. נראה לי.." אמרה ג'ני. אפשר היה לשמוע בקולה שהיא נבוכה.
"ג'ני? את בטוחה שזה הכל?"
"נו, טוב!" היא אמרה.
הצמדתי את אוזני לדלת עוד יותר.
"האמת שאני חושבת שהוא…"
רקעתי ברגלי.
"את שמעת את זה?" נלחצתי. שמתי את ידיי על פי.
עכשיו היא בטח יודעת שאני בפנים!
"זה הגיע מתוך החדר! לוק! אתה בפנים?!" אמרה ג'ני בעוד שהיא דופקת בדלת.
היא הציצה בחור המנעול.
הסתתרתי.
"עזבי… זו בטח אחותו או שמשהו נפל מתוך החדר…." אמרה מיה.
"טוב… את בטח צודקת…." אמרה ג'ני.
נשמתי לרווחה.
"טוב.. אני חייבת לזוז… ביי ג'ן" אמרה מיה וכנראה הלכה.
"ביי…" אמרה ג'ני חלושות. שמעתי צעדים ההולכים ומתרחקים.

~נקודת מבטה של ג'ני~
"ביי…" אמרתי למיה חלושות. התחלתי ללכת.
אני יודעת שהוא בפנים!
אני יודעת לזהות קולות של רקיעת רגליים!
מצאתי מקום להסתתר וחיכיתי עד שהוא ייצא.
אחרי 5 דקות הדלת נפתחה.
לוק יצא מהדלת. בודק אם אף אחד לא בסביבה.
הוא יצא במהירות מהחדר והחל ללכת.
ידעתי! ידעתי שהוא בפנים!
התחלתי לעקוב אחריו.
לאחר 2 דקות הגענו לספרייה.
"שם אולי היא לא תראה אותי…" הוא אמר, כנראה לעצמו, ונכנס.
נכנסתי אחריו.
אני לא מוכנה לעקוב אחריו יותר!
"לוק?" אמרתי מאחוריו,
הוא קפא. הוא הסתובב באטיות לכיווני. שילבתי ידיים בכעס.
לקחתי את ידו וגררתי אותו בכעס לקצה הספרייה.
"לוק! למה אתה הסתתרת ממני?!" אמרתי לו, כועסת.
"אני לא…."
"אני יודעת שהסתתרת!" קטעתי אותו בכעס.
"אני ראיתי אותך יוצא מהחדר ובא לכאן!"
הוא התכוון להגיד משהו אבל בסוף שתק. הוא השפיל את מבטו.
"למה לוק? כל היום אתה מתנהג מוזר, ואז אני מגלה שאתה מתחמק ממני! מה קרה?!"
ראיתי איך הוא מתחיל להילחץ.
"ג'ני… תשמעי…. זה…." הוא התחיל לגמגם.
"תפסיק לשקר לי, לוק! מה קרה?!"
הוא נאנח בכעס.
"אני יודע שאת בת של רוצח!" הוא אמר, נכנע.
הייתי בשוק. "איך….? מה…..? למה….?!"
הוא נאנח, ידע שעכשיו הוא חייב להגיד לי.
"כמה אנשים חטפו את אחותי ועכשיו הם מכריחים אותי לגרום שאת תתאהבי בי ואז הם יחטפו אותך! בגלל שאת בת של רוצח! הם רוצים את אבא שלך!" הוא אמר בכעס.
הייתי בשוק. כל גופי רעד. הסתכלתי על לוק, ממוקדת.
"בוא נברח"