אבא שואג

פרק 10:
לקח כמה זמן עד שהוצאתי את כל שברי הזכוכית מן הרגליים שלי, הן היו חבושות, הייתי צריכה להשאר בבית חודש עד שהן יחלימו ומסתבר ששתיתי בקבוק אלכוהול מקולקל אז בנוסף לכך היה לי גם קלקול קיבה,
איזה כיף לי! חשבתי לעצמי בציניות,
הפרידה ממקס המחודשת הייתה קשה, שפגעה לי באזור הכי רגיש.
הוא לקח מונית, הוא לא רצה להטריח את אבא שלי.
—
כשהגענו בחזרה לביתנו אמילי ואיתי ליוו אותנו בדממה מוחלטת, היא אמרה לאבא שהם צריכים לדבר מאחורי דלתות סגורות וכך הם עשו.
אני ואיתי נשארנו בסלון לבד, הרגשנו איך אפשר לחתוך את המתח בסכין ואיך המבוכה מסתחררת בהנאה מעל ראשנו,
"אני מצטער על אותו היום" אמר לפתע,
"זה בסדר" אמרתי והתחלתי לגרור את הכסא גלגלים שלי לכיוון הסלון תכננתי לראות קצת טלויזיה, לאחרונה לא יוצא לי הרבה..
הוא הלך אחרי במורד המסדרון,
"זה לא בסדר, התייחסתי אלייך ממש מגעיל"
"תאמין לי שזה בסדר, אני כבר רגילה לזה" חייכתי אליו חיוך קלוש והדלקתי את הטלויזיה,
וויזלי הופיע משום מקום, הוא התיישב על הברכיים שלי וגרגר בהנאה כשליטפתי אותו.
—
עברה, שעה, שעתיים ואבא ואמילי עדיין לא יצאו מן החדר, החלטתי לבדוק מה קורה, הם היו מאוד שקטים,
לקחתי צלוחית עם מעט עוגיות והתגלגלתי לכיוון החדר, העוגיות היו רק סיפור כיסוי, שלא יחשבו שבאתי לרגל, למרות שזאת הייתה הסיבה.
דפקתי שלוש פעמים על הדלת,
"כן?"
"אה..אתם רוצים עוגיות?"
"לא, זה בסדר מתוקה"
הרחתי משהו חשוד,
פתחתי את הדלת,
"בטוחים שאתם לא רוצים?"
הייתי מבולבלת, כועסת, נבגדת, כשנכנסתי לחדר ראיתי איך אבא ואמילי מתנשקים להם,
"אתה רציני איתי?!" צעקתי עליו,
"היא התעלמה ממך 16 שנים וביום הראשון שאתם נפגשים מחדש, אתה מנשק אותה?!"
"דני זה לא מה שאת חושבת"
"כן, זה בטח מה שאני חושבת"
איתי צעד לכיווננו,
"מה קרה פה?"
"הם התנשקו"
"אז…?"
הסתכלתי עליו ועברו לי כמה תשובות לא יפות בראש,
"אני הלכתי"
התגלגלתי משם,
הם ממש טיפשים, ואם היא תעזוב אותו שוב, הוא יהיה הרוס,
הוא ישתגע,
שברתי את הצלחת עם העוגיות,
"שיט!"
התחלתי לאסוף את השברים מן הרצפה,
אבא בא להרגיע אותי,
"דני",
קטעתי אותו באמצע המשפט,
"תתרחק ממני, מגעיל אחד"
"דני את חייבת להבין שהיא לא עזבה אותי כי היא רצתה, היא פחדה ממך, ממני אבל עכשיו היא כבר לא מפחדת והיא רוצה להתחיל מחדש",
"זה לא משנה, היא לא אמורה לפחד ממני או ממך"
"עכשיו היא לא"
"בדיוק, עכשיו היא לא", את המילה 'עכשיו' הדגשתי במרירות.
—
עברו חמישה שבועות והתחבושות ירדו לי ממזמן מהרגליים,
אבא ואמילי המשיכו להיות ביחד,
מחר הייתי אמורה לנסוע למקס, ואני ממש התרגשתי,
אמילי ואבא התחילו לגור ביחד, איתי היה בחדר הסמוך, הוא סוג של אח טוב,
עדיין היו לנו שתיקות מביכות,
סגרתי את המזוודה, נעלתי נעליים, האכלתי את וויזלי,
ירדתי עם המזוודה במורד המדרגות,
היום אני חוגגת 17, השנה אני גומרת את התיכון לאומניות שנרשמתי אליו,
התחלתי לקחת כדורים שיעזרו לי לטפל בסכיזופרניה המדומית שיש לי ,
*מסתבר שאני לא באמת הייתי חולה בסכיזופרניה פשוט הדיכאון גרם לי לדמיין דברים*
—
נכנסתי אל המונית שהייתה אמורה לקחת אותי לשדה התעופה,
אבא ואמילי נופפו לי לשלום, אני חושבת שדי השלמתי עם העובדה שאמילי גרה אצלנו,
היא ואבא עכשיו מאורסים מחדש וזה אומר שלי יהיה אח חדש, איתי.
—
"50 שקלים" אמר נהג המונית שפוצץ לי את בועת המחשבות,
שילמתי לו ורצתי מהר לשדה התעופה, רציתי להיות הראשונה שתעלה למטוס,
—
התרווחתי בכסא שלי והנחתי את האוזניות על אוזניי, שמתי מוזיקה ושקעתי לתוכה,
—
יצאתי מן המטוס וחיכיתי בשדה,
ראיתי את מקס רץ לכיווני, אני רצתי לכיוונו,
התנשקנו,
"את נראית הרבה יותר טוב"
"תודה, גם אתה נראה הרבה יותר טוב"
הוא צחק,
הוא החזיק לי יד ונכנסנו שנינו למכונית שלו,
"איך עברה עלייך הטיסה?"
"בסדר גמור"
חייכתי אליו, הרגשתי כאילו אני על גג העולם,
"התגעגעתי אלייך" אמרתי לו,
"גם אני אלייך"
—
כשהגענו אליו הביתה היה כבר חשוך, הבית שלו מאוד רחוק משדה התעופה.
נכנסנו לבית,
"איפה ההורים שלך?" שאלתי אותו,
"הם נסעו" חייך,
"באמת?" שאלתי אותו בטון מתגרה,
"כן" אמר והתחיל לנשק אותי ולפני ששמתי לב כבר הייתי בלי חולצה,
—
הוא הוריד את החולצה שלו,
"אמרו לך פעם שאת מושלמת?"
"אמרו לך פעם שאתה מושלם?"
"כן אני חושב שהזכרת את זה" אמר,
צחקתי,
—
"בוקר טוב" אמר,
"בוקר טוב" אמרתי לו,
"אמרו לך פעם שאת יפה בפיג'מה?"
"כן, זה נשמע מוכר"
הוא חייך ורכן לנשק אותי,
מסתבר שקמתי בשבע בערב יום אחרי,
"כמה זמן ישנתי?"
"הרבה זמן, אבל זה בסדר היית עייפה אחרי הטיסה שלך"
"אוף, רציתי להיות איתך יותר, מחר בערב אני צריכה לחזור"
"עוד יש לנו את כל מחר"
"צודק" הגבתי,
הוא החזיק לי את היד,
"תקשיבי יש משהו שאני צריך לשאול אותך"
"כל דבר",
הוא הושיב אותי על הספה ואז הוא נשען על ברך אחת,
"מה אתה עושה?" שאלתי ברמת התרגשות גבוהה,
"דני רוזלין גרייס, האם את תואילי לתת לי את הכבוד להנשא לך?" שאל בביישנות מוחלטת, העיניים שלו היו מוארות,
התכופפתי אליו ועניתי,
"אני אשמח"
הוא נישק אותי, את הנשיקה הזו לא אשכח בחיים,
הוא נישק אותי שוב ושוב עד כדי כך שמדי פעם הייתי צריכה להזכיר לו שאנחנו צריכים לנשום,
הוא גיחח כל פעם שהזכרתי לו,
—
דרך אגב השם השני שלי הוא רוזלין אם לא שמתם לב
—
ביום למחרת, קמתי לבד בחדר, שמתי לב שאני בלי בגדים,
כל הבגדים שלי היו מפוזרים על כל הרצפה, לבשתי את החזייה שלי ואת החולצה ואת המכנסיים והתחתונים וירדתי למטה,
הוא הכין ארוחת בוקר,
"בוקר טוב" חייך לכיווני,
"בוקר מצוין" עניתי ונישקתי אותו,
הייתי קצת עצובה, אחרי הכל הייתי צריכה לחזור לשדה התעופה עוד שעתיים,
"איזה באסה שאני צריכה ללכת",
"אה דני יש משהו ששכחתי לתת לך, אתמול, הטבעת שקניתי לך הייתה צריכה ליטוש קטן, עכשיו היא מוכנה, את רוצה לראות אותה"
הנהנתי במרץ,
הוא הניח על האצבע שלי טבעת קטנה, עם שלושה יהלומים לבנים והטבעת הייתה כסופה כמו הירח,
"היא הייתה שייכת לסבתא רבתה שלי",
"אני אוהבת אותה",
"תודה" לחש ונישק לי את השיער,
"בואי, צריך להתכונן"
—
ארזתי את כל הבגדים שלי מחדש וירדתי במדרגות,
הוא הסיע אותי לשדה התעופה, הפרידה הזאת הייתה הכי קשה, יותר מכולן,
אחרי הכל עכשיו אני מאורסת למקס, אף פעם לא יימאס לי מלשמוע את זה,
—
כשחזרתי אבא בירך אותי בחיבוק, אמילי בחיוך ואיתי נתן לי כיף על היד, אני ואיתי ממש מתנהגים כמו אחים,
הנחתי את המזוודה בכניסה,
"אני אעלה אותה אחר כך" אמרתי לאבא,
"אה דני אני יכול לדבר איתך?" שאל איתי,
"כן, בטח"
"אבל למעלה"
עלינו שנינו למעלה לחדר שלו,
"תקשיבי יש סיכוי שרוני עומד להציע לאמא"
"אתה מתכוון אבא לאמילי"
"אותו הדבר" אמר וגלגל עיניים,
"הוא עומד להציע לה נישואים היום בערב במסעדה שאנחנו הולכים לאכול בה"
"מה שעושה אותו מאושר" אמרתי,
הוא חיבק אותי,
"תודה דני"
ראינו סרט בחדר שלו כשאבא קרא לנו מלמטה,
"תתכוננו, אנחנו הולכים למסעדה" הוא שאג,
התלבשתי וירדנו למטה,
—
כשהגענו לשלב הקינוח, אבא כרע על רגל אחת והציע את נישואיו וחייו לאמילי, היא הסכימה ואז אני ספרתי את החדשות המשמחות,
"אבא, אמילי, איתי, מקס סוג של הציע לי להתחתן איתו והסכמתי",
אמילי צהלה, איתי שרק ואבא בשוק מוחלט חיבק אותי ולחש "אני איתך בכל החלטה שתעשי",
"תודה".
—
כשחזרתי הביתה התקשרתי למקס,
"יש לך את הברכה של אבא שלי"
"תודה" הוא לחש,
"רוצה שאני אבוא מחר?"
"אני אשמח ואני די בטוחה שגם אבא"
"מעולה",
"אני אוהב אותך את יודעת"
"אני אוהבת אותך אתה יודע"
"אבל תוכל לבוא לטקס הסיום שלי?"
"ברור, אני סיימתי תיכון שבוע שעבר"
"אני מחר, אז תבוא בסדר?"
"בסדר"