אבא מפקד (2)
בדלת הבית עמד בני. הוא היה לבוש מדים, דרגות הסגן אלוף נוצצות על רקע הכותפות הסגלגלות של מדי חיל הים. עיניו החזקות הביטו היישר בפניו של איציק.
איציק החווה לו בידו לשבת – לא היה כל כך היכן לשבת, שכן הסלון הקטנטן היה מבולגן ביותר, ובני פילס את דרכו בינות לחפצים המגובבים והשתרע על כרית זולה גדולה. איציק הכין לו כוס קפה והתיישב אל מולו. החתול בינתיים נכנס לבית והתחכך בנעל הצבאית של בני.
"הרבה זמן." אמר בני לאחר לגימה מהקפה.
"כן, הרבה זמן," איציק ענה.
שני הגברים הלא צעירים ישבו בשתיקה, שתיקה שמוכרת ומשותפת לגברים שעברו יחד חוויות מורכבות ולמדו לכיר היטב זה את זה.
"מה עם יואב?" שאל בני.
"בסדר. עושה צרות לאימא שלו, כמו שאני מבין. אצלי הוא מגיע רק בסופי שבוע."
בני הנהן. עוד שתיקה.
לבסוף הוא החל לומר את מה שבגללו הגיע – "איציק, רוצים שתחזור."
איציק הוציא מכיסו סיגריה מרוטה, שיחק איתה קצת באצבעותיו ואז הצית אותה. "אז רוצים."
"המצב קשה איציק. וכמו שאני רואה – גם אתה במצב קשה." בני החווה אל עבר הבית הקטן והמבורדק.
"המצב תמיד היה קשה…" איציק פלט עשן מבין שפתיו.
"תחשוב על זה. אתה עזבת אותנו בבום, אבל הדלת תמיד פתוחה. היחידה צריכה קצינים כמוך, במיוחד בתקופה הנוכחית. ו… נראה לי שאתה התגעגעת למשכורת הצבאית."
איציק לא אמר דבר, והמשיך לעשן.
"קיבינימט, אתה לא מתגעגע לים? לאקשן? לחבר'ה? לכל הדברים הגדולים שהיית עושה? מה זה… הכפר הדפוק הזה שנתקעת בו?"
"הכפר הזה הוא בית." איציק ענה בחדות.
כשבני קם ויצא מהבית, הוא השאיר את מספר הנייד שלו על השולחן. איציק אחז בפתק והביט בו ארוכות.
תגובות (0)