ואת זה אתה אמרת – פרק 2

קים ניסתה לסדר את נשימותיה ולא להיראות מבוהלת מידי. היא העיפה מבט נוסף לעבר הדלת, אבל לא נראה שום זכר לנער. היא נשמה נשימות עמוקות ולאט לאט הן החלו להאט את הקצב ולהסתדר.
"קים?" ג'ני הורידה את האוזניות מאוזניה והביטה בה במבט מודאג. "את בסדר?"
קים הנהנה לאט והעיפה עוד מבט חטוף לעבר הדלת. ג'ני עקבה אחרי מבטה, והבחינה שהיא מתבוננת בדלת.
"מה קרה?" היא שאלה, אבל קים שתקה.
"שום דבר," היא אמרה לבסוף, וג'ני חייכה בהקלה ושמה בחזרה את האוזניות על אוזניה.
זה היה חלום, זה לא אמיתי… קים חשבה בתסכול. אני דמיינתי… החלום הזה לא אמיתי… הוא לא אמיתי…
"קים! קים!" ג'ני ניערה את קים בחוזקה. קים נעצה בה מבט שואל, וג'ני הצביעה על הדלת.
"היה צלצול! אנחנו צריכות ללכת לכיתה." ג'ני הסבירה, וקים הנהנה בחטף. היא הכניסה את שאריות הכריך שלה לילקוט, ומיהרה אחרי ג'ני, שכבר הייתה במחצית הדרך לדלת.

"…וזה למה אנחנו צריכים לשים מרכאות בדיבור ישיר."
היה זה שיעור ספרות, והמורה הייתה באמצע הרצאה על המרכאות, חשיבותן, למה שמים אותן, בלה, בלה, בלה…
קים פיהקה פיהוק רחב והמורה הזעיפה פנים.
"מיס אנוור," היא קראה. קים מיהרה לזקוף את ראשה, והביטה במורה במבט שואל.
"הפסיקי לחלום והתרכזי בשיעור!" המורה הוסיפה והסתובבה בחזרה אל הלוח, משרבטת מספר משפטים בכתב ידה המבולגן והלא מובן.
קים הניחה את ראשה על השולחן שנית והביטה במבט משועמם במורה ובלוח. משום-מה, הנער הבלונדיני אפור העיניים לא יצא לה מהראש.
היא חזרה ושיננה לעצמה שזה היה רק חלום, שקודם בהפסקה היא רק דמיינה…
"מיס אנוור!" המורה קראה, והבהילה את קים. קים הרימה את ראשה שוב, והביטה בה בשאלה.
"אם השיעור כל כך משעמם אותך, את יכולה ללכת לישון בחדר המנהל!" המורה קראה בכעס.
"מה, את ממנה אותי למנהלת החדשה?" קים אמרה בטון מלגלג, והכיתה צחקה.
"שקט!" המורה צעקה, וכולם השתתקו. המורה נעצה מבט מזהיר בקים, ואז נשמע הצלצול.
"קים!" ג'ני קראה והתקרבה אליה. "את זוכרת, הבחינה בפיזיקה?"
קים הנהנה. הן הלכו לאיטן אל הכיתה שבה נערכה הבחינה, והתיישבו במקומן. קים סקרה את הכיתה, ולפתע מבטה נתקל במישהו מוכר. נער בלונדיני אפור-עיניים.
"קים? קים, את בסדר?" ג'ני ניערה אותה מעט. קים התיקה את מבטה מהנער ונעצה את מבטה בג'ני. היא הנהנה, למרות שבתוכה הרגישה ההפך מזה.