~כוכב נופל~ פרק 17

~פרק 17~
'אוקיי. יש שלוש אופציות. 1:את סתם במצברוח רע. 2:את מתביישת או 3:זה …. נכון ? אבל זה הזוויי נכוןן? חח' גאיה צחקה ואני לא הסתכלתי עליה. 'נ..נכון?' גאיה הסתכלה עליי, רצינית הפעם. 'נוו דיי זה לאא מצחיקקק!!' היא נתנה לי מכה ביד, צוחקת. 'נועה..?' שתקתי. 'לא.' היא אמרה. 'לא..! ו.. ולא אמרת לה כלום??' היא בהתה בי. 'כן אני יגיד לה שהיא יוצאת עם האקס שלי, ו.. ומה ?' אמרתי. 'והיא תרצה לשמוע איך נפרדתם?' היא אמרה. 'תרצה לדבר איתו שוב ? תכיר אותו יותר טוב?' היא לא הבינה. איך ניפרדנו? הוא בגד בי. עם שיר. זה אומר שהוא בגד גם בה. כשהוא היה איתי. 'אני אדבר איתו קודם' אמרתי לגאיה. 'ואם הוא לא יספר לה, אז אני יספר לה.' החלטתי. הלכנו לחדר. סתיו ראה אותי בחדר ובא אליי.
_________________________________________________
נקודת מבט סתיו:
באתי אל נועה. לקחתי אותה החוצה והכרחתי אותה לספר לי ~הכל~ כולל ~הכל~ וזה מה שהיא עשתה. אני אח שלה ןמכיר אותה הכי טוב. ברור שהיא תספר לי הכל!! היא סיפרה לי על גיא. איך שהם היו חברים הכי טובים (מסתבר שהוא היה בחבורה שלהם) והוא היה אח של האקס שלה. הם רבו ולא מדברים כבר שנים. 'אז אפשר לסדר את זה אל תילחצי!!' צחקתי. מזה היא בכתה??
'אממ באמת שלא צריך…' היא אמרה. 'אני יסדר את זה.' היא נכנסה לחדר 'באמת שאל תתערב' היא נתנה לי נשיקה בלחי. 'טוב…' אמרתי. היא נכנסה ואני אחריה.
____________________________________________________
נקודת מבט נועה:
טוב. אז שיקרתי לסתיו. מה אתם רוצים ממני ?! אני לא רוצה שידאג מדי. זכותי.
נכנסתי לחדר. 'אממ גיא.. אני… אני..' התחלתי. אני לא מאמינה שאני עושה את זה. טוב. מההתחלה.
'גיא? אני.. אני צריכה לדבר איתך.' הוא חייך. הגומות שלו, אלה ששיגעו אותי מהרגע הראשון… הוא דיי חתיך: גבוה, עיניים חומות ושיער בלונדיני. כמו שאמרתי יש לו גומות. אבל הוא לא נדיר. ~.הוא.לא.נדיר.~ אני מנסה לתת לעצמי ביטחון. כל מי שבגד בך ככה ממש לא נדיר. הוא לא נדיר. יש עוד מיליון כמוהו, אני חוזרת שוב ושוב. הוא קרץ לי, (מי הוא חושב שהוא?!) ובא אחרי. יצאנו מהחדר.
'נוו?' הוא אמר, מחייך.
'מה נו? זה נגמר. ושלא תחשוב– אתה -מספר- לשיר. מובן??'
'למה שאני יספר לה?' הוא גיחך. זו הנקמה.
אמרתי קרה כמן קרח: 'כי אם לא תספר לה.. אני אספר לה.'
'ואת תעזי' הוא צחק עליי?!
'תראה בעצמך.' אמרתי, הולכת.
הוא תפס לי את היד, ולאט לאט החזיר אותי אל מול פניו. 'אני ..' הוא הסתכל למטה. זו הפעם הראשונה שלא היה כל כך בטוח בעצמו. 'אני מנסה לראות, אבל כל מה שאני רואה כרגע… זאת את..' הוא הסתכל לי בעיניים, ואני השפלתי את מבטי. כלב בן כלב. עמדתי להגיד לא את זה, אבל הוא הצמיד את שפתיו לשפתי מיד, וכמו איסטינקט, נשארתי צמודה אליו, כמה שניות.. התנתקתי ממנו. בהיתי בו. היו כל כך הרבה דברים שעלו לי בראש.. שהייתי יכולה להגיד… הוא הסתכל מאחורי, ןאז סןבב את ראשו. הסתכלתי גם. וראיתי את שיר, עומדת מאחורי הדלת, מסתכלת. העיניים שלנו ניפגשו, והיא נעלמה לתוך החדר