^^שיניים חדות^^ – הקדמה

הוא היה כל כך יפה…
השיער החלק והשחור שלו…
העור החיוור שלו פשוט שיכר אותי.
השפיים האדומות כמו דם, והעיניים הירוקות צהובות.
הוא עשה לי משהו בלב, אני מרגישה את זה…
הינה ג'ניפר ניגשת אלי… אוי לא….
היא מלטפת אותו בעורף, ומפלרטטת איתו. חה, חושבת שייצא לה איתו משהו….
אז היא חיה בסרט!

-סרט עם שיניים חדות-

זה דומה לפעם הראשונה שראיתי אותו…
זה היה לילה ירח מלא, הוא היה חיוור וקסום, כמו היום.
החולצה והמכנסיים השחורים שלו נצצו באור הירח.
הוא נשען על המרפסת ובהה באוויר הלילה הקריר.
כל המסיבה הסתכלתי עליו.
איך הוא רקד, וקרץ לכל אחת.
רק אליי הוא לא ניגש. כשהתקרבתי אליו קצת, הוא מיד התרחק.
אדי, הידיד שלי, אמר לי שהוא סתם פוץ מנופח. שלא הוא שווה אותי…
"תודה אדי, אבל עדיין… אני הולכת אליו" אמרתי.
עיניו של אדי ברקו. "לא כדאי לך ג'ס" הוא אמר ותפס בידי.
הוא נראה אחרת פתאום.
"עזוב אותי אדי.." אמרתי והשתחררתי מאחיזתו.
צעדתי לעבר המרפסת. הנער ההוא יצא לפני כמה דקות לשם.
הסטתי את הוילון הכבד, ופתחתי את הדלתות.
המקום היה ריק.
נשענתי על המעקה. צופה על היער העב שמתחת לאולם המסיבות.
בהיתי בעצים המתנודדים ברוח הסתווית.
"מחפשת מישהו?" שמעתי קול.
מיד הסתובבתי לעברו.
הוא היה זוהר באור הירח. פניו לבנות כל כך. כמעט שקופות.
בדרך כלל אני לא סובלת מראה מחריד כזה.
אבל בלילה, בלילה ההוא….. משהו קרה. כל כך רציתי אותו פתאום.
"כן… לא!" –"את מי?" הוא אמר וחיוך דק וממזרי נמתח על פניו.
"אף אחד…" מיהרתי לענות. הסתובבתי חזרה, אך ידו סובבה אותי חזרה אליו.
"את מחפשת אותי, או…. שזה רק נדמה לי?" הוא חייך חיוך כזה מלאכי. "אתה רק מדמיין.." אמרתי והשתחררתי לאט לאט מאחיזתו. "את בטוחה?" הוא שאל והידק את גופי אל גופו.
"כן…" אמרתי וניסיתי להשתחרר שוב. הוא אחז בי הפעם יותר חזק.
הצלחתי וצעדתי מהר לכיוון הדלת היוצאת מהמרפסת.
"למה לך לברוח ממני? אני לא אנשוך אותך…" הוא אמר, ונראה משועשע.
רק אם הייתי שזאת לא הייתה בדיחה…
"מה אתה אומר?" אמרתי וחייכתי חיוך דק.
הוא קם, וניגש אלי, נשען על הקיר לצידי "מה שאת שומעת".
משהו מאוד משך אותי. העיניים שלו כישפו אותי.
כי רגע אחרי זה, מצאתי את עצמי דבוקה לשפתיים שלו, בנשיקה מטורפת!
אהבתי את הטעם שהרגשתי. לא זיהיתי בדיוק מהו. ואת הריח. לא של בושם… בכלל לא… אני לא חושבת שהרחתי פעם מהו דומה לזה…
זה היה מוזר… ומשכר!
רציתי רק עוד ועוד משפתיו האדומות.
צווחה קטעה את הנשיקה.
הוא הסתכל מבוהל לצדדים.
"אני חייב ללכת!" הוא אמר, והדביק נשיקה קצרה לשפתיי. לנשיקה הזאת, היה טעם מחריד, טעם של בהלה ומרירות.
"מה, לאן?!" –"לא משנה…. לא עניינך…" הוא אמר וטיפס על המרפסת.
הוא השיב את מבטו אליי וחייך חיוך ממזרי "עדיין…." הוא פרש את ידיו וצנח מטה.
"לא!!"
אני לא בטוחה מה קרה אחר כך, כי ראיתי את אדי מעלי, כשאני שוכבת על רצפה נוקשה וקרה. עוד אנשים התאספו סביבי.
כשהרמתי את ראשי, לא הייתי במרפסת, אלא באמצע האולם, כשכל הנערים מסתכלים עלי.
"מה?… איך?" מלמלתי.
"את רק התעייפת.." אמר אדי ועזר לי לקום….
היה לי את הטעם של הנשיקה בפה. הנשיקה הטעימה והמשכרת. זאת ששנתה אותי ברגע….
מאז, כבר לא חזרתי להיות מי שהייתי….