לא בוכה אף פעם.אבל אני בכיתי-פרק ראשון

לא ציפיתי לזה, לא ציפיתי לזה בכלל.
ידעתי שזה יקרה , זה היה די צפוי, אבל למשהו הייתי מופתעת. לא הראתי רגשות, את הזעם שעולה ומרתיח כל וריד ווריד בגוף שלי, את כל השרירים הגם לא ידועים המתעוררים בתוכי ואת הדמעות הנאבקות לא לרדת על פני. איך לעזאזל אמא הסכימה להתחתן עם ג'קסון? הוא סתם מיליונר שוויצר! עניתי על השאלה שלי בעצמי. אמא, הבן אדם שאמור להיות הכי קרוב עלי כל כך רחוק ממני. אני בעצמי הרחקתי אותה ממני. היא לא אחת מהאמהות המועילות. אני זאת שצריכה לדאוג לאוכל למשפחתי. אמא התאוששה מהמוות של אבא. רואים את זה על הפה עם הזווית המעוקמת כלפי מלעלה ומבט של שמחה מופרזת בעיניים. לא משנה כמה שנים יעברו, גם עם זה יהיה עשרים שנה ובעלי היה מת לא הייתי עוזבת אותו תמורת שוויצר. אנחנו צריכים כסף- עד כמה שאנחנו צריכים. אבל אני לא מוכנה להפיל את כבודי. שאמא תפיל את כבודה ותרד מצידי לרמה הכי נמוכה שאפשר. אך אני לא מוכנה שיהיה לי אבא חורג, אח חורג – ואני מרגישה שיש לי גם אמא חורגת. הבן אדם היחיד עלי האדמות שאני אוהבת זאת אחותי. אחותי התמימה והקטנה עם העיניים בצבע חום-דבש וחיוך הכי אמיתי ויפה שיש. היא קטנה ממני בארבע שנים. רק ממנה אני יכולה לקבל חום ואהבה, וכך גם היא. כל המורים והמורות וגם הרבה אנשים מהשכונה שלנו מכירים אותה ואוהבים אותה. איך אפשר שלא? ברגע שמסתכלים בעיניים הגדולות והחומות שלה ישר מתאהבים בה. אני רצתי לקומה השנייה לחדר שלי. הכנסתי את ראשי בכרית ולא בכיתי, איך אבכה? אני לא בוכה אף פעם, אני חזקה בנוגע הרגשות שלי.