דיימונז(שדים) – פרק 4

החדר של אמנדה צבוע בגווני שחור, היא מאוד דכאונית כשחושבים של זה. באמת שאני לא יודעת איך היא התקבלה לחבורה. במהלך השבוע האחרון אמנדה ואני התקרבנו מאוד. חברות הכי טובות אני חושבת…
אמנדה עשתה אתמול עגיל שמיני באוזן שמאל. באוזן השנייה יש לה יותר. עשר עגילים. גם את השיער היא שינתה. עכשיו יש בו פסים כתומים. זוהרים. לי לא אכפת איך אמנדה נראית אבל קטרין וכל השאר הסתכלו עליה בגועל בזמן שהם החמיאו לה על השיער. אמנדה גם שמה לב וצחקנו עליהם אחרי זה. עם אמנדה ההרגשה שלי משתפרת הרבה יותר. סיפרתי לה על הבית שלי אבל עדיין לא הזמנתי אותה. פחדתי שתהיה תקלה בינה לבין ההורים שלי.
״לי?!״, ככה אמנדה קוראת לי, ״הלוו! כדור הארץ קורא ללי, עבור.״, היא מחקה מכשיר קשר.
אמנדה לא מחקה מוצלחת והניסיונות שלה מצחיקים אותי. אז צחקתי. אמנדה הצטרפה לצחוקי. צחקנו כנראה בקול כי הדלת נפתחה ממש מהר.
״אמנדה תהיי בשקט! ותשתיקי את החברה שלך בדרך…״, ואז הוא מרים את העיניים אליי.
מבטנו הצטלבו ואני הסמקתי. יש לו עיניים מהממות. ירוק נוצץ כמו אבני אזמרגד. הוא מסתכל עליי מספר שניות ואז מביט באמנדה,״ אמנדה איפה הנימוסים?! את לא חושבת שכדאי שתכירי לי את החברה החדשה שלך?!״
״אממ… כן בטח מה שתגיד״,ממלמלת אמנדה, ״טד תכיר זאת לי, אממ…לייל. לי תכירי זה טד, אחי הגדול. ״
אני מרימה מבט מחייך. ״היי״, אני אומרת ומסתכלת עליו. יש לו שיער שחור פרוע ועור שזוף. אבל ממש.
״היי״, מחזיר לי טד תשובה. הקול שלו רך יותר הפעם.
״טוב, אחרי היכרות עמוקה זאת אני דורשת את לי בחזרה. אז צא מהחדר טד!״, אמנדה הורסת את הרגע בינינו.
כשטד יוצא אני חוזרת לשתיקה.
״את יודעת יש חוק כזה אצל בנות, שלפני שנדלקים על אחים של חברות שלהם צריך לשאול את החברה אם זה בסדר מבחינתה״. אומרת לי אמנדה.
״ אני באמת לא יודעת מה את רוצה ממני…״, אני מכחישה.
״ אבל זה בסדר מבחינתי. אני כבר מדמיינת איזה זוג חמוד תהיו! אוי את חייבת לראות איזו שמלה אני אלבש לחתונה שלכם! אל תדאגי זה באמת לא מפריע לי, אנחנו נהיה כמו אחיות! אני מצפה שלפחות לאחת הבנות תקראו על שמי ואולי גם ל-״
״אם! לא שמעת מה אמרתי?! לא הולך כלום ביני לבין אח שלך!״
״ טוב, אולי לא שמעתי כי את מדברת חלש מדי! כבר אמרתי לך אלפי פעמים דברי חזק יותר!״. כשסיפרתי לאמנדה שמעולם לא הסתובבתי בחברת ילדים בני גילי היא החליטה לקחת אותי תחת חסותה. מאז אני זוכה לנזיפות ופקודות יומיומיות על התנהגותי.
״בסדר״, אני מגבירה את הקול מעל ללחישה,״ההורים שלי נוסעים בסוף השבוע, אז חשבתי אולי תבואי אליי לישון?!״, זאת הייתה הפעם הראשונה שהזמנתי מישהו לבוא אליי.
״אמנדה הסתכלה עליי כאילו נפלתי מהירח. ״תגידי לי את סתומה או משהו?!״, היא שואלת.
נפגעתי. אולי לא הייתי צריכה להזמין אותה.
״תקשיבי לי טוב-טוב, ברור?! כשההורים מחוץ לבית עושים מסיבה. ברור לך?! רק אלה שלא מספיק מקובלים לא עורכים מסיבות. ועל השבוע הראשון שלך יש לך הזדמנות לעשות מסיבה?! זהו הלכנו על זה!״, היא אומרת בהתרגשות, בלי לשמוע את דעתי היא יוצאת מהחדר ואני אחריה. ״טד!״, היא צועקת בקולי קולות ואני כבר רוצה לחזור לחדר. מאוחר מדי. טד הגיע.
״מה את רוצה קרצייה?!״, הוא שואל את אמנדה אבל מסתכל עליי.
אמנדה מסתכלת על המבטים בינינו בחיוך.״לי עושה מסיבה בשבת ואני צריכה ליווי לבית שלה,אחרת אבא ואמא לא יסכימו שאלך, אתה מוכן?!״
הוא מסתכל עליי בחיוך,״ בתנאי אחד״, הוא אומר,״אני נשאר במסיבה״.
אמנדה מסתכלת עליי במבט מצפה. ״כן, אני מניחה שכן…״, אני שומעת את עצמי אומרת.
״טוב אז קבענו״, הוא אומר והולך לחדרו.
אמנדה מסתכלת עליי בחיוך שגדל.
״מה?!״, אני כמעט צועקת.
״סתם… אז בקשר לשמלה, איך החתונה שלכם תהיה? תהיה בסגנון קיטשי כזה?!״, היא שואלת ,כמעט צוחקת.
״אם!!!״, אני ממש צועקת.
״מה עשיתי?!״, היא שואלת ב׳תמימות׳.״דרך אגב אחלה של צעקה! שלב הדיבור הושלם! עכשיו אנחנו צריכות לארגן מסיבה״, היא אומרת, ״מה חשבת שאני ישאיר את התכנון לך?! הו לא חמודה שלי! אני יותר מדי טובה שאני לא אתן לך השפלה ציבורית שכזאת…״
בתגובה אני רק מגלגלת עיניים.