ספרי "ביכורים

געגועי לאחותי התינוקת הלכו וגברו וביקשתי מאמי שנלך לבקר אותה במוסד "ויצ'ו בו שהתה. דודה מרי כמובן נכנסה ישר לתמונה ביקשה מדודה סוזנה שתשמור על אחי ויאללה יצאנו לדרך. המטפלת הראתה לנו את התינוקת מעבר לזכוכית היא היתה ממש בובה כלל לא נראתה תינוקת אולי נראתה יותר ולד בן מקסימום חודש. הרופא ניגש לדלפק וביקש שנמתין קימעה. אמי נבהלה והבינה שהוא רוצה לתת לנו את אחותי הביתה ואמרה מרי בקי בואו "נברח" אך זה היה מאוחר מדי. לא עברו דקות בודדות והנה הגיעה אריזה ותינוקת בתוך סל נצרים מרופד בצמר גפן וזהו. אלוהים מה יגיד רופת שאלה אמא כל הזמן דודה מרי בתושייתה הרבה אמרה מה יגיד זו הילדה שלו הוא ישמח אל תדאגי ולא תאמינו מה עשינו לא תאמינו "עלינו לאוטובוס כן לא חזרנו ברגל ולא היה תינוקת ולו נוסע אחד שלא התפלא מה"בובה" בתוך סל הנצרים.
אבי הגיע הביתה בשעות אחר הצהרים המאוחרות ואמא העמידה על השולחן ו את "סל הנצרים" ושתינו ציפינו למה ציפינו לבלתי ידוע. הוא התבונן בתוך הסל ולפתע רכן ונישק לה קלות על הלחי. אלוהים כמה שהיא יפה כל הכבוד אשתי – סוף סוף הסכמת לקחת אותה הבייתה כמובן חייך יופי אני שמח שהנה אנחנו כבר משפחה מושלמת . אני חיבת לספר לכם מעט על הקורות אותי באותם ימים ואחר כך אחזור ל"סל הנצרים" אני נקלטתי מאד יפה בכתה והייתי תלמידה טובה ואהובה על רבים מהתלמידים והתלמידות. השגת את הפער והייתי מוערכת מאד עם תעודות מצויינות וזה מאד מאד שימח את אבי וכמובן גם את אמי. ועכשיו נחזור לאחותי שמה בישראל היה וינטורה כן וינטורה פרחי. אמי עבדה איתה כמו עם פינצ'טה. כל בקר כשהשחר רק הפציע היא הייתה לוקחת אותה בחוץ באויר הצח והנעים היתה מאכילה אותה בהתחלה כמה כפיות בלבד ובמהלך הזמן אכלה טוב יותר וכן לפתע פתאום ראינו שהיו לה אפילו לחיים אדמדמות. הזמן חלף וכשוינטורה הגיע לגיל שנה אחת שקלה כבר 5 ו1/2 קילוגרם וזה היה הישג בלתי נתפס ממש וכל הצל"ש מגיע לאמא היא עשתה לילות כימים ודאגה לה כמו שדואגים ומגדלים תינוק בן יומו. אמא ארנסטה שלי אני מאד מאד מאד אוהבת אותך (ב.ל.)