סיפור ראשון שלי- חלק ז' (פרק 2)

***

נכנסתי לחדרי, לקחתי את התיק שלי מהארון, סוודר ופלאפון ומיהרתי לכיוון דלת הכניסה. קולה המעצבן של מליסה עצר אותי במדרגות.
"לאן את הולכת," תבעה לדעת, "אמא אמרה שאת צריכה לשמור עליי עד שהיא תחזור ושאם את יוצאת אז שלא תצאי ובמקרה הכי גרוע שתיקחי אותי איתך."
החנקתי אנחה, עטיתי על פניי ארשת חביבה לכאורה ופניתי לעבר מליסה.
"אה, באמת?, אז לכי מהר להתלבש אנחנו הולכות לעבודה של אבא ואם לא תמהרי נפספס את האוטובוס."
"לעבודה של אבא?" מליסה עיוותה את פרצופה.
"כן, קדימה מהר," זירזתי אותה, משימה עצמי כלא רואה את הפרצוף שעשתה.
"אבל אני לא רוצה ללכת לשם, משעמם שם," מחתה.
"מ ש ע מ ם," חזרתי אחריה, מותחת את המילה, "נכון, עכשיו אני נזכרת כמה השתעממת בפעם הראשונה- וגם האחרונה- שהיית שם," הוספתי בעוקצנות.
מליסה פתחה את פיה לענות לי, אבל צלצול הדלת קטע אותה לפני שהספיקה להגיב. מיהרתי לפתוח.
"שינוי בתוכנית," אמרתי לסם שעמד בפתח מבולבל ומופתע מההתקפה הפתאומית, "אתה היום בתפקיד הבייביסיטר." לקחו לו בערך שתי שניות להתעשת, "טוב."
וואו, לא חשבתי שהוא יסכים כל כך מהר.
"תודה, תודה, תודה, תודה," כמעט קפצתי עליו בחיבוקים ונשיקות אבל אז הייתי מפספסת את האוטובוס, ואין לי כל כוונה לחכות שלושת רבעי השעה לאוטובוס הבא .
"אבל את תהיי חייבת לי!" הוא קרא אחרי מתוך הבית.
"בטח," זרקתי אליו ממהרת לתחנה.
בדיוק כשהגעתי הגיע גם האוטובוס, הוא היה ריק למעט שלושה נוסעים. שתי נשים, האחת מבוגרת בסביבות שנות החמישים והשנייה צעירה, אולי בשנות העשרים. הנוסע השלישי היה גבר, איש עסקים שנראה מאד לחוץ. התמקמתי לי בחלקו האחורי של האוטובוס, מניחה את התיק על ברכיי. יש לי זמן עד שאגיע לתחנה שבה אני צריכה לרדת.
שתי תחנות אחריי עלה הסדרן הקבוע וכשהגיע אליי חייך, גם אני חייכתי.
"בוקר טוב."
"בוקר טוב, אפשר לראות קבלה בבקשה?" אמר בחיוך והושיט לי יד. הוצאתי את הקבלה מהכיס, יודעת שהוא בקושי יעיף בה מבט, הוא לא היה צריך הוא כבר הכיר אותי, גם הנהג הכיר אותי. הייתי נוסעת קבועה בשעה הזאת של הבוקר.