נבואת הצללים-פרק י"ד
אזהרה: סיפור זה אינו מיועד לילדים מתחת לגיל 13. מי שמתחת לגיל 13 וקורא סיפור זה, היחשפות לתכנים מסוימים היא על אחריותו הבלעדית!
ספר שני-עולמו של פרל בלאק :ציר העולמות
פרק י"ד-נטייתו של גוף
לעיתים הוא יגדיר את הרגע הזה כעוד אחד מאותם הרגעים הרבים לאינספור, האינסופיים, שבהם הוא נכנע ומתמכר לנטייתו של גוף. ולעיתים אחרות הוא יגדיר אותו בתור הרגע בו איבד את נעוריו. כן, כך סתם פתאום, ברגע שולי באמצע העולם, הוא הפך לגבר. ואם לא לגבר אז לחצי גבר. ואם לא לחצי גבר אז לצל של גבר. או של כלום. ולעיתים אחרות עוד יותר, יגדיר את הרגע הזה כרגע שבו הוא וויתר על המאבק ונכנע לנטייתו של גוף. בלי שום גוף לצידו שיבין את נטייתו של גוף ויספק את הרצון. וכך, ללא מילים, ללא מגע, ללא תחושת אושר או סיפוק. כך סתם. הרצון המשותף לכלל הבעיר גם את נשמתו כעת. והרגע הזה היה הרגע שבו היא הלכה להתקלח. אבא שלו ודאי היה חושב שזה ילדותי עד שיגעון, להיטרף כך רק בגלל שהבחורה שאתה אוהב הלכה להתקלח. אבל בשבילו זה לא היה עניין של מה בכך. המקלחת הזאת והדמיונות עליה-אוי, אלוהים, הוא מדמיין דמיונות על מקלחת (!)-היו הדבר הכי קרוב למה-שעשה-אביו שהוא יכול להשיג. וככה זה קרה: "שאהאן?" "מה?" "אני ממש צריכה להתקלח. תוכל בבקשה לעשות את אחד מההוקוס פוקוס האלה שלך ולחמם את האגם או משהו?" "בטח." יכולות הקסם שלו באמת היו גבוהות מכפי גילו. כעבור כמה דקות רוויות מאמץ, שבמהלכן הוא הזיע ונזקק בעצמו למקלחת, הקרח על פני האגם נסדק והוא העלה אדים והיה חמים מספיק למקלחת. הוא חזר אל האוהל, וחשב על המים הזורמים על גופה בשעה שהתקלחה כשרק קבוצת עצים מסתירה את עירומה. אוח, כמה היה רוצה לתפוס את מקומם עכשיו! הוא הסמיק. צד אחד בו לא האמין שהוא באמת חשב את זה, ואילו עוד צד היה משוכנע בצדקת הדברים. העלטה שררה בחוץ. הלילה הגיע. יום שלם הם התמקדו בלימודי הקסם, היא לא הגיבה לווידוי שלו, והוא לא הגיב לווידוי שלה. הוא היה טיפש מספיק לקוות שהיא תצא מהמקלחת לבושה במגבת בלבד. היא יצאה מהמקלחת לבושה לגמרי. הוא נכנס להתקלח. כשהביט בגופו העירום, הוא חשב לעצמו שאף בחורה, אפילו לא בחורה מיוחדת כמוה, לא תסרב לו. אוי, כמה שהוא טעה.
***********************************************************************************************
היא נישקה אותו. זה נמשך רק כמה דקות, אבל מבחינתו היה שם נצח של אושר. והיא גררה את שק השינה שלו אל מרכז האוהל, משאירה את השק שלה בפינה. היא החלה לפרום את כפתורי חולצתו. הם נכנסו אל תוך השק. ואז…
"שאהאן! שאהאן, תתעורר!"בום! ידה הוטחה אל לחיו בקול רם ביותר. ראייתו המעורפלת התמקדה. היא הייתה ישובה על הקרקע לצד שק השינה שלו. "איי!
למה לתת סטירה?" מלמל. " אם אני הייתי מפנטזת עליך מתוך שינה, זה היה לך נעים?" שאלה בזעם. הוא כמעט התפתה להגיד "כן". "כן… לא!" "מה 'כן… לא?!' אתה רצית להגיד כן!!!" והיא החלה לחבוט בו. " חתיכת בן זונה מזדיין שכמוך! זה מה שאתה, חתיכת מזוין!" הוא היה יכול להחזיר לה מכות. זו הייתה דרך מוצדקת לנסות לגעת בה. לגבי הקללות… יש סיכוי שהוא אכן בן של זונה, הרי אמא שלו גרה בשכונת העוני שאליה היה הולך אביו כדי "לנקות את הראש". אישה צעירה וענייה מאוד+המון גברים שיכורים שמוכנים לשלם=זונה. בקשר ל"מזדיין", הוא היה משוכנע בהחלט שהוא הבן אדם האחרון בעולם הזה שהכינוי "מזדיין" מתאים לו. נכון, הוא מאוד קיווה להיות עם בחורה מתישהו, אבל בינתיים הוא הכי רחוק שאפשר מזה. הוא אחז במרפקיה, מונע ממנה להמשיך להכותו. הוא לא ידע מה להגיד. "מיריה, אני…" הוא ניסה לפייס אותה. "אני מצטער… אני… לא התכוונתי, זה פשוט… קרה מעצמו. ואני יודע שלא הייתי בסדר…" "היית יכול לפחות להגיד משהו!" הזעם שלה לא התרכך. היא הייתה על סף דמעות. "אני יודע, אני…" הוא נשם נשימה עמוקה. "אני רוצה אותך." אוי, הצילו! הוא לא שולט בשום צורה על מה שהוא אומר לה. קרסה כול התוכנית! במקום להתקרב אליה לאיטו ולתת לזה לקרות מתי שזה יקרה, הוא פשוט אומר לה את הכול ישירות! היא שתקה במשך דקה ארוכה ומעיקה במיוחד. המבט בעיניה השתנה ללא היכר. הייתה בו רכות ו… משהו שלא גילו כלפיו שנים רבות: הבנה. ואז היא אמרה: "קח אותי." היא נכנסה אל תוך שק השינה שלו. הם שכבו שם מחובקים זמן מה, ואז נרדמו יחד.
תגובות (2)
אני אשמח לקבל תגובות על הסיפור!
הסיפור די נחמד אבל זה לא לגיל שלי……