מפגש עם סלבריטי[= פרק 2

כל הדרך לבית היתומים נשארתי מופתעת.הייתי מבולבלת.מאוד מבולבלת.לא הייתי מבולבלת בגלל הכסף או העובדה שמישהו כל כך עשיר רצה את הציורים שלי,לא,הייתי מבולבלת בגלל שלא הבנתי למה הבחור הזה נראה לי כל כך מוכר!היה משהו בעינים שלו שהיה לי מוכר.ניסיתי להיזכר אבל לא הצלחתי.כל היום הראש שלי היה עסוק בזה.טרוד בעיני הדבש שמשכו אותי כל כך.המטפלת צעקה עלי וכעסה.הייתי כל כך עסוקה בנער ההוא עד ששכחתי להביא לה את הכסף.היא הניחה שמישהו גנב לי את הציורים ולא שאלה.בפעם הראשונה בחיים שלי הודיתי לה.
שעת כיבוי האורות הגיע ולצערי הרב הייתי חייבת להיכנס למיטה הקרה שלי.הייתי מאוד עייפה מהיום המתיש והמוזר הזה אך כשנשכבתי במיטה הגבשושית נעלמה כל העייפות ונהייתי ערנית.התיישבתי על המיטה והרצתי בפעם האלף את המפגש המוזר.לפתע קלטתי.העינים היפות שחלמתי עליהן כל היום היו העינים שהערצתי.עיני הדבש קרצו לי מהפוסטר שהיה לי על הקיר שמעל למיטה.הבטתי בעינים שלו.לא האמנתי שפגשתי אותו היום!זה היה נראה לי כמו חלום.
למחרת בבוקר קמתי בהחלטה נחושה לפגוש שוב אותו.
התחמקתי מארוחת הבוקר בתירוץ צולע ורצתי אל הבנין הגדול ההוא.לא האמנתי שהוא עדיין שם.חשבתי שחלמתי הכל אבל הבנין עמד איתן,מחכה רק לי.
נכנסתי בדלתות הזכוכית המבריקות,בדלפק הקבלה עמדה בחורה בת 20 בלונדינית,היא לעסה מסטיק ברעש שהפריע ל מאוד,ניגשתי אליה ולפני שהוצאתי אפילו הגה מפי היא אמרה בגסות:"כבר תרמנו,ילדה.תחפפי מפה!"
הרגשתי מלוכלכת ולא שייכת,אמרתי לה בלחש:"אני מצטערת."
הרגשתי שדמעות יורדות בלחיי.
הסתובבתי אל הדלתות וראיתי מולי עיני דבש מביטות בי בהפתעה.
הבטתי בו נדהמת.המוח שלי היה פשוט משותק.הוא הסתכל עלי מוזר והרגשתי קצת לא בנוח.כנראה הוא ראה את זה כי הוא נבהל וניגש אלי במהירות.הוא שאל בדאגה:"את בסדר?"הקול שלו היה הצליל הכי מתוק בעולם.
הוא נגע בכתפי,ידו היתה לוהטת מחום,היא היתה כמו אש על עורי.הסטטתי את מבטי מעיניו היפות והסתכלתי על ידו,הוא מיהר להוריד אותה אומר בלחץ:"אני מצטער,בואי,נעלה למעלה."
ישר נלחצתי.אני נלחצת הרבה פעמים.זו עוד אחת מהבעיות הרבות שלי…
אמרתי בלחש:"אני לא…"
הוא מיהר להרגיע:"אני רק צריך אותך לשניה.אל תדאגי אני לא פדופיל."צחק.
נכון שמקודם אמרתי שהקול שלו זה הצליל הכי מתוק בעולם?טעיתי.הצחוק שלו זה הקול הכי מתוק בעולם.
הנהנתי קלות והוא לקח את ידי הקרה,כמו מקודם,עורו צרב את עורי אך לא הזזתי את ידי אפילו לא מילימיטר.הצריבה היתה נעימה וגרמה ללבי לפרפר עד שחשבתי שעוד שניה אני הולכת להתעלף.
עלינו במדרגות מסוגננות,כאלה שרואים רק בסרטים,עלינו עד לקומה השלישית ונעצרנו מול דלת מזכוכית שקופה.
בתוך החדר ישב איש גבוה ורזה,היו לו משקפים מרובעים וכל חלק בו צעק "שיעמום!"
ליאו פתח את הדלת והאיש הרים את מבטו האפרורי.
הוא אמר בקול חורק:"ליאו.עוד כישרון נולד?"
לא כל כך הבנתי על מה הוא דיבר,מיהרתי להסתכל על ג'סטין והוא חייך חיוך מאולץ שגרם לי צמרומרת.
התיישבתי על הכיסא האפור שהאיש האפור הצביע עליו,ליאו ישב בלי מילים על הכיסא שלידי.
האיש האפור אמר בקולו החורק:"אז…מה הכישרון הנהדר שלך?"
הבטתי בו בבילבול.כישרון?לי?הכישרון היחידי שיש לי זה לאמלל אנשים!
"היא מציירת."אמר ליאו בחיוך.
הבטתי בו זועמת.מציירת?!הרי זה רק תחביב!מעולם לא חשבתי להפוך את זה לקריירה!חה!קריירה!המלאך שלי ממש הגזים.
האיש האפור אמר בפליאה:"ציור?זה דבר חדש."
"כן,היא ציירה את שלושת הציורים שהבאתי לך אתמול."
"זאת היא?"
"כן.יפה,לא?"
"כן,היא מאוד יפה.אם היא לא הייתה ציירת היא היתה יכולה להיות דוגמנית."
פתחתי את פי בתדהמה.דוגמנית?!אני?!
"אני רוצה להחתים אותה."
בפעם הראשונה מאז שהגעתי לשם דיברתי:"להחתים אותי?אני לא מתכוונת להיות ציירת.זה רק תחביב."
"למה שזה יהיה רק תחביב?הרי את מציירת מדהים!"
"אני לא מציירת יפה."
"בואי נתחיל מהתחלה.אני אפילו לא יודע את שמך!"
"אני איזבל."לחשתי.
"אני האוורד."וואו.אפילו השם שלו משעמם.
"טוב.בואי ניגש לענין.את רוצה להיות ציירת מפורסמת?תחתמי אצלי.ליאו יהיה המנהל שלך.נביא לך בית חדש.בגדים חדשים.ציוד חדש.כל מה שתרצי,נביא."
הבטתי על ליאו בשאלה,הוא הנהן במרץ.חשבתי על העתיד.איך יראה העתיד שלי אם אני אהיה ציירת?אני אצתרך להיפרד מבית היתומים.להיפרד מאחי הקטן.איך ג'יימס יסתדר בלעדי?!אני סתם דאגנית.הוא יצליח טוב מאוד בלעדי.אבל החיים שלי ישתנו מקצה לקצה.בית חדש.דברים חדשים.חיים חדשים.זה ממש לא בשבילי.
אבל העינים של ליאו עצרו אותי מלברוח משם.היתה תחינה בעינים שלו.הוא ממש ביקש ממני להגיד כן.איך יכולתי לסרב?
"איזבל?אז מה את אומרת?"