בתוך ים של ערפל 3
פרק ג' פסיכולוגיות במקצוען
טוב .. אז עכשיו אפשר להמשיך ולספר לכם מה קרה לי אחרי , אחרי שאיבדתי את אמא שלי , פגעתי באבא שלי , צעקתי השתוללתי התעלפתי .. והכל בכל כך מעט זמן …
אחרי הזמן הזה שהייתי מעולפת בחדר , נפתחה הדלת ונכנסה לחדר אישה בלתי מוכרת אפשר אפילו להגיד עב"ם ( עצם בלתי מזוהה )
היא הייתה ג'ינג'ית עם עיניים חומות גדולות כמו תפוח ולכן כיניתי אותה מההתחלה , מדאם תפוח .
אתם מבינים היא הייתה הפסיכולוגית הראשונה שלי, הייתי חייבת שיהיה לה כינוי , בעקרון ,לכל אחד שהייתי נפגשת איתו יותר מפעם אחת היה לי כינוי . למשל ,למורה שלי לצרפתית קראתי מדאם צורפת.
ולמורה שלי לספרדית קראתי מיסטר סילנסיו ( שקט !!) היא פשוט לא הפסיקה הגיד את זה, ובצדק לא הפסקתי לשאול שאלות …
במבט לאחור ולפי דעתה של הפסיכולוגית הנוכחית שלי הנטייה הפסיכופתית הזאת לתת לכל אחד שאני מכירה כינוי הייתה מכיוון שרציתי לתת לו תחושת שייכות , שלא יעלם לי כמו אמא .
אבל אני לא מסכימה איתה , אני חושבת שהכינויים נותנים לי כוח , עוצמה בחירה של מי אני רוצה לידי .
בואו נחזור למדאם תפוח .
היא פשוט ישבה מולי ושתקה , מכיוון שזה היה הניסיון הראשון שלי בפסיכולוגיות התחלתי אני לדבר , עם הזמן הבנתי שהם יכולות פשוט לשבת שעה ולשתוק ואני אשחק עם עצמי ארץ עיר . או כל משחק אחר והן לא יפריעו לי .
" אמא שלי מתה " הבהרתי לה מה שכבר הבנתי שידעה .
היא הנהנה ואמרה " ואיך את מרגישה עם זה מתוקית ?"
מרגע זה ואילך הבנתי שאני לא הולכת להסתדר עם הפסיכולוגית הזאת . אתם מבינים , מהרגע שהיא קראה לי מתוקית החלטתי שהיא שקרנית וצבועה . ולמה החלטתי החלטה כל כך נמהרת ? אני אסביר :
כל מי שמכנה אותי בשם חיבה על המשפט הראשון סימן שהוא צבוע.
איך היא בכלל יודעת שאני מתוקית?
אולי אני ילדה מופרעת שמסתגרת בתוך עצמי ומרביצה לילדים ?? מאיפה לעזאזל היא יודעת שאני מתוקית ???
פתאום היה לי חשק עז להראות לה שהיא לא צודקת ושאני בכלל לא מתוקית …
היה לי חשק לאמלל לה את החיים ,כדי שהיא תבין שזה לא היה חכם לקרוא לי מתוקית . שהיא תאלץ לסיים את הטיפול ושהיא לעולם לעולם לא …
" איירה ?" היא שאלה " את איתי ?"
צחקתי צחוק פרוע שהפחיד אפילו אותי . " ברור שאני כאן!" אמרתי בכעס " אם לא ,איפה אני ? בירח "
ממש רתחתי " או יותר טוב, עם אמא שלי בגן עדן !! "
נראה לי שבאמת הצלחתי לעצבן אותה ,כי בין רגע היא יצאה מחזותה השלווה ואמרה בתוקף " איירה בסך הכול שאלתי אותך שאלה פשוטה ,את לא צריכה לענות לי בכעס !"
" אני לא צריכה לענות לך בכלל " סיננתי
" טוב, " היא קמה בחיוך אידיוטי " נראה לי שזה מספיק להיום , אבל מתוקי….. " היא התחילה להגיד ואני נעצתי בה מבט מאיים
" אבל איירה " הוקל לי " לפחות תבקשי סליחה מאבא, מה שעשית לו היה מאוד לא יפה , והוא מאוד נפגע ממך ," היא חיכה ואמרה " ואיירה, אם את צריכה משהוא , כל דבר שהוא פשוט תצלצלי . "
היא פנתה ויצאה מהדלת , " ואיירה" זרקה משפט אחרון , " זה שאת כועסת זה לא סיבה לפגוע בעצמך. "
והיא הושיטה לי כרטיס ביקור עם סמיילי מטופש מצויר עליו " דוקטור אורנה קץ " היה כתוב עליו , ואני העפתי בו מבט מזלזל .. " טוב אורנה קץ , " לחשתי " תשכחי מזה, אני לא הולכת להתקשר אליך "
ואז אני הרגשתי כאב חזק בלב כאילו משהוא חונק לי את הלב ומאיים לפוצץ אותו .
, אחרי שהדלת נטרקה הבנתי עובדה מדעית חשובה ביותר , הדמעות אף פעם לא נגמרות. . התחלתי לבכות פשוט בכיתי ,ובכיתי , ולא הפסקתי על שנרדמתי על המיטה החומה שלי.
אני לא יודעת באיזה שעה אבא נכנס ונשק לי על הלחי , אני רק זוכרת שלחשתי " אבא אני כל כך מצטערת .. " והוא ליטף את ראשי ויצא ..
ואולי בעצם חלמתי .
אולי קיוויתי שזה מה שיקרה , כי כאב לי שפגעתי בו, אתם מבינים למרות שהוא היה תמיד השוטר הרע אני עדיין אוהבת אותו , ככה אני לפחות חושבת .. בכל מקרה שמחתי כי בתוך תוכי ידעתי, שאמא מסתכלת מלמעלה ומחייכת .
תגובות (0)