אנשי האוטובוס
מידי בוקר וערב אני עולה לאוטובוס, לקו המיוחד שמגיע לביתי. אני מתיישבת במקום הקבוע שלי, כמעט בסוף אך לא בסוף לגמרי, שמה בד"כ יושבים האתיופים משכונת פאר, מי אני שאתפוס את מקומם המכובד?
כל בוקר, כמעט, אני עולה על האוטובוס, לפעמים מושבי תפוס אז אני יושבת במקומות של אנשים אחרי, לדוגמה 'ילדת מדים'. היא לרוב יושבת ברביעייה השמאלית. שערה קשור בקוקבייה, בדרך כלל מלא בשוונצים וכרבולות, זה לא מכוער לה, בגלל ששערה חלק. היא תמיד שומעת מוזיקה באוזניות שלה, בדיוק כמוני, ותמיד עיניין אותי לדעת מה היא שומעת. פעם עברה בתוכי מחשבה בראש, לחטוף לה את הנגן ולהכניס את האוזנייה שלה לאוזן שלי, רק להקשיב ולהחזיר לה, אבל היא תחשוב שאני מטורפת, אז ויתרתי.
לא תמיד המושב הזה הוא שלה, בערב בעיקר בימי שלישי כשאני חוזרת מאוחר יותר, המושב הוא של 'גברת דיאטה'. בידייה של הגברת שקיות רבות. בדרך השקיות הן שקיות של הסופר, שקופות כאלה, אפשר לראות דרכן מה היא קנתה. גברת דיאטה מלאה בצורה לא מופרזת, שערותייה בדרך כלל פזורות, אני חושבת שלתספורת שלה קוראים 'קארה', היא נראת בת 30.
מידי פעם אני יושבת במושבן של הבנות, רק כשמישהו יושב במקום שלי והאוטובוס מלא.
הן והאתיופים לא הנוסעים הקבועים באוטובוס, יש גם את 'ילד לעולםלא'. הוא שם כיפה על הראש שתמיד מתעקמת בסופו של דבר על הראש בגלל הקפיצות של האוטובוס, מחולצתו נופלים חוטים, ציציות זה נקרא, כן , ילד לעולםלא דתי, אני חושבת שבגלל זה קראתי לו לעולםלא, לעולםלא ניהיה ביחד. ביום שלישי כשהתבטל לי שיעור מחול בביתספר, גיליתי שהוא משרת בצבא, הוא הלך עם מדים.
לנוסעים הקבועים מצטרפות צילי וגילי, שתי מבוגרות, שכנראה לא נפרדו לעולם. להן אין מושב קבוע, כנראה שהן לא יודעות שיש הסדרי מקומות, אני חושבת שאףאחד לא מדבר איתם על זה, כי הן מבוגרות, וכי מבוגרים צריך לכבד.
אני אתחיל, זה היה ביום ראשון בראשון לספטמבר, כשבאמת התחלתי להשתמש בקו הזה. ראיתי את רוב האנשים שתיארתי כמו את צילי וגילי, ילדת מדים בבוקר ואת גברת דיאטה בלילה, לא ידעתי שהדמויות האלו ילוו אותי כ"כ הרבה זמן. לאט לאט התחלתי להכיר את אותם האנשים לעומק, בהתחלה, אלו היו שיחות קצרות כמו "מה השעה?", או אם הם יודעים איפה אני צריכה לרדת, לא הייתי מנוסה כמוהם. התחלתי להבין את החוקיות של המקומות, אפילו תפסתי לעצמי מקום. כנראה שהייתי צריכה ללמוד את זה על בשרי, בגלל שהוא כבר לא מדבר איתי, אולי זה קשור?, יש לי כ"כ הרבה שאלות אליו, הוא לא מוכן להקשיב. אתם שואלים מי זה הוא?, אותו לא הצגתי, את ההוא, לא מגיע לו שום יחס , אז עכשיו לא מדברים על ההוא.
תגובות (5)
וואו!!! באמת נשמע מהמם.
גם אני חשבתי על סיפור כזה…
ממש מדהים!
איזה פירגוון, תווודה !@#
באמת שפחדתי לפרסם אותו כאן,!#
מדהים! ;]
חח מדהים מזכיר לי את חוויותי באוטובוס ישלי מקרים פשוט הזויים שאני חייבת לכתוב עליהם xD