שפת הקסם 4

גריף התעורר בפתאומיות – הוא נתקל בתקרת האבן בחדר שבו הוא ישב.
" סליחה ששמנו אותך במיטה הגבוה, אך לפי האמונה, 'מי שדחוק לתיקרה משקם את עצמו לאט מהאחרים', ולפי אמונה אחרת 'מי שהולך לאט מגיע ראשון', כך שאם תשתקם לאט יותר – תחלים מהר יותר." אמר קול.
"אלה לא אמונות, רק מוסרי השכל." מיהר גריף לענות – הוא עדיין היה עצבני על שחטף מכה בראשו. וזה לא הכל – לאחר שאמר זאת חשב בליבו 'בחייו, היה גריף סמַיֵל חצי גמד גאותן עד מאד, אך, יכול להיות שהוא עדיין… חי.'
**
"חכה, אני יכול להוריד אותך." נשמע אותו הקול בשנית. מיד אחר כך, נשמעה הזזה של זיזים. לא עברו יותר מכמה שניות כשמזרונו של גריף, וגריף עליו, נפלו בפתאומיות מטר אחד מטה. למזלו של גריף ( בזכות מזרונו), הנחיתה היתה רכה. כאשר הוא נעמד, הוא מצא את עצמו מול גמד, כך הוא האמין – קשה לזהות את הגזעים שמסיירים באיזורים הכפריים, בגלל שבאיזורים עירוניים ההבדלים כל כך גדולים, עד שמישהי שבאיזור כפרי היו מזהים כלילית, באיזור עירוני מזהים מיד כאנושית. "תהליך הריפוי שלך לקח יומיים לעומת אֵלף שבא לכאן ללא ראש, שתי ידיים, ורגל אחת – ולקח לו שבוע ימים לאחות כאן את האיברים הללו." אמר הגמד. "דרך אגב, עדיין לא הצגתי את עצמי, אני הוא גורדן מֵלַח, מרפא." גורדן נראה היה כמו איש יציב וממולח. זקן היה לו, ארוך, בגוון הבלונד. עיניו היו בצבע ירוק עצות ולידו עמד עוד מישהו, דומה לו מאוד, עם כמה הבדלים קטנים. אחיו, כנראה.
"טוב מאד, כנראה," ענה גריף, "עם הצלחת לאחות לאלף ראש כרות." עיניו הירוקות של גורדן נצצו, וחיוך פצה את פניו הרצינים – שניים צהובות וחזקות ניגלו מבעד לחיוך. "אתה עוד תלמד להכיר אותנו, המרפאים." אמר. גריף נזכר במרפא הקודם שפגש ביער, ונרעד.
"לא היית צריך לחייך."אמר גריף בבהלה.
"למה לא?"
"חלמתי חלום, ובחלום ראתי אותך עומד וצוחק ככה בדיוק. ואז החלום התפוצץ."
"אז אתה חושב שהמערה שלי תתפוצץ?!" גורדון התחיל לצחוק, ובדיוק אז המערה התפוצצה.