צל הגורל- פרק ט"ו

~פרק ט"ו: ראשי תיבות~

תום הובל לחדרו המוזנח.
צ'ארלס הוביל אותו אל מיטתו, והסביר לו על השידות, הכריות, מתקן המים, מתי ארוחת הערב ואיפה.
לפני שייצא, אמר: "מצטער נערי, כל מה שאני עושה הוא לפקודת מלכי. נתראה בארוחת הערב.", אמר וייצר מהחדר.
לפתע נתקף תום צמא כבד. כנראה שלא שם לב לזה עד עכשיו.
הוא פתח את המגירה השלישית בשידה האדומה, וממנה הוציא כוס גדולה חד-פעמית.
הוא שם אותה מתחת לחור במתקן המים, לחץ על כפתור ה"מלא", ומהחור נשפכו מים שמילאו את הכוס עד גדותיה. לאחר ששתה, החזיר את הכוס למגירה, ואז שם לב למשהו מפתיע-
בדפנות המגירה השלישית, נכתב בכתב יד באנגלית:
Shadow of Destiny. תום תרגם את זה: צל של גורל או צל הגורל..
'מוזר', חשב, ואז הבין מאיפה השם מוכר לו, 'המחרוזת! אילו כן היו ראשי תיבות! SoD! ראשי התיבות לצל הגורל! אבל מה זה בכלל?".
לפתע נתקף תום תחושת עייפות.
'וואו, אפשר כמעט לחשוב ששמו לי נוזל הרדמה במים..', חשב, ונרדם.
כמובן שמסקנתו הייתה נכונה.

***

כשהתעורר תום ראה את קרני השמש שזרחה רק לפני כמה רגעים. בדיוק אותו מספר רגעים שייקח עד שימות בקרב מול הלוחמים.
לפני שהספיק לחשוב על משהו נוסף, נתקף עייפות ונרדם שנית.

***

כשהתעורר, בפעם השנייה, גילה שמעליו רכנה הנערה היפה ביותר שראה מעולם, ואכן, הוא כבר ראה אותה בעבר, זו הייתה אביגיל.
"בוקר טוב, גמגמן קטן!".
הקרבה בין תום לבין אביגיל היממה אותו, ולא יכל להשיב לה.
"טוב, אם אתה אילם או לא, עלינו להציל אותך!".
'עלינו? על מי היא מדברת?', חשב, ותשובתו התגלתה, ג'ון התיישב על ידי הנסיכה, ונשק לה ארבע פעמים על הלחי הוורודה שלה, ולאחר מכן אמר,"בוא נבריח אותך, קטנצ'יק!", אמר בחיוך.
'קטנצ'יק!? מי אתה שתקרא לי קטנצ'יק!? בוא ואני אחטיף לך בפרצוף!' כמעט אמר זאת, אבל התחרט ברגע האחרון.
"קיימת כאן מנהרה, אנחנו חייבים לזחול בה לפני שהשומרים יגיעו לקחת אותך!", אמרה אביגיל בקולה המתוק, וניגשה אל הקיר המזרחי של החדר, דפקה פעמיים, ומה שתום לא שם לב מקודם, היה שהמקום שעליו דפקה היה מעין פתח שנחסם על ידי אבנים.
האבנים זזו, היא דפקה שוב ושוב עד שנפלו אל תוך המנהרה שנפתחה ברגע זה.
"אין עוד הרבה זמן! קדימה!", אמרה וקפצה אל תוך המנהרה.
המנהרה הייתה די רחבה, כך שלא הייתה בעיה כל שהיא, חוץ מהחום. תום החל להזיע בדקה הראשונה שהם נכנסו לשם.
"תגידו, אחד מכם יודע מי הוא צל הגורל?", שאל תום.
"ששש! אל תגיד את שמו! אנא קרא לו 'מה-שמו'.", הגיב ג'ון, "מה-שמו הוא אדוננו. הוא זה שעזר לנו להמשיך את ממלכתנו גם כששאר העולם נהיה מגעיל, מתועב, מעוות… מודרני".
"אנו סוגדים למה-שמו, מאז ומעולם, ולא נפסיק עד יומנו האחרון.".
"ואם הייתם משבצים אותו בסרט של גיבורי-על, לאן הייתם משייכים אותו- לקבוצת הנבלים, או לקבוצת הטובים?", שאל תום.
"סקט? מה זה סקט? ומה זה גיבוקי-על?", הגיבה אביגיל.
אופס שכחתי.. הם לא ממש יודעים מה זה..
"לא חשוב.. הוא רע או שהוא טוב ונדיב?", ניסח תום את שאלתו מחדש.
בדיוק כשפתח ג'ון את פיו, הגיע החבורה לקצה המנהרה.
"הגענו אל המקום שבו הקהל שמחכה לראותך יושב. אנחנו פשוט נתגנב בין כולם. אה, כן, ובקשר לבגדים שלך.", אמר ג'ון ומסר לתום בגדים פשוטים המתאימים לתקופה.
"טוב, מותק, אני הולך לבדוק מה המצב בקהל, אני כבר חוזר", אמר ג'ון, נשק לאביגיל, ויצא מהמנהרה אל קהל האנשים שמחכים לקרב.
"טוב.. אני.. אסתובב", אמרה אביגיל בביישנות, והסתובבה בזמן שתום התלבש.
'וואו, היא כל כך חמודה.. אני לא יכול לעמוד בזה!', חשב תום, 'אני חייב להמציא משהו', חשב, 'יש לי!'.
תום הוריד את מכנסיו מהר, ולבש את המכנסיים הפשוטים שג'ון מסר לו, ואז החל לבצע את תכניתו.
הוא סיבך את החולצה, הכניס שרוול, קרע צווארון, קשר, הצמיד, הרחיב, למעשה, הוא לא הרס אותה, הוא רק "הקשה" את לבישתה.
הוא עשה כאילו הוא מנסה להכניס אותה ולא מצליח, ואז קרא לאביגיל:
"וואו, זה כל כך קשה ללבוש את זה! את יכולה לעזור לי.. בבקשה..?", אמר, וכמעט עלה חיוך קטן בשל ההצגה הקטנה שעשה.
"בשמחה", אמרה בקולה המתוק, "לבשת כבר את המכנסיים נכון?", תום הנהן, והיא הסתובבה.
חיוך קטן עלה בפניה בתגובה לזה שראתה את תום ללא חולצה.היא לקחה את החולצה והחלה לסדר את הקשרים, להרחיב, להצמיד וליישר, ותוך כדי אמרה: "איך זה קרה..?".
לבסוף, היא נתנה לו את החולצה, והוא חשב ברגזנות: 'היא אמורה להלביש את זה עליי!'.
לאחר שנייה עלה לו רעיון, הוא גרם שרגלו תחליק "במקרה" על הרצפה, וידיו יתעקמו, אפשר היה לומר שזה היה מספיק משכנע.
"איי! זה כל כך כואב! אבל אין זמן! את יכולה בבקשה להלביש את זה עליי, אני לא מרגיש את הידיים..", אמר וכמעט צחקק כי ידע ששכנע את אביגיל בשל פרצופה המפוחד.
"מסכן! כמובן שאעזור לך!", אמרה ושמה את החולצה על תום.
תום כמעט התעלף בגלל שמגע עורה בגופו הרגיש כאילו הוא נולד מחדש.
'מהלך אחרון', חשב, והביט בעיניה, את מבט "הנשיקה", היא הסתכלה עליו, הם חייכו, מבטיהם התקרבו, ואז- פלאש!: "מה עם ג'ון! הוא מחכה לנו! רק אם נרוץ אז נספיק להגיע אליו, היא החלה לרוץ לעבר היציאה מהמנהרה. "כל כך קרוב.. מבאס..", אמר בייאוש, ורץ אחריה.
***********************************************************************************************

המשך בפרק ט"ז!