סיפור ראשון שלי – חלק א'

"עצרו אותה!"
"שמישהו יעצור את הילדה הזאת!"
פניתי במהירות לכיוון המעליות. למזלי לא היה אף אדם בלובי חוץ מזוג מבוגר שעשה דרכו לכיוון היציאה. התקרבתי במהירות למעליות בודקת באיזו קומה נמצאת כל אחת כשראיתי בזווית העין מעלית שדלתותיה נסגרות. שעטתי לכיוון המעלית ונכנסתי אליה ברגע האחרון לא מורידה את האצבע מכפתור ה- "סגוד דלת". אישה מעוטרת בשלל תכשיטים עם עגלת תינוק הייתה במעלית אבל היא הייתה עסוקה כ"כ בריצוי התינוק שצרח ללא הפסקה שאפילו לא שמה לב אליי. כשהמעלית נפתחה בקומה התשיעית מיהרתי לצאת לפני שהאישה תשים לב אליי ותתחיל לנעוץ בי מבטים עוינים. נעמדתי במסדרון. הוא היה ריק. הרצפה הייתה מכוסה בשטיח עבה ונעים למגע בצבע כחול כהה. הקירות היו לבנים ועליהם היו תלויים ציורים ממוסגרים של נופים שונים ויפים. התקרבתי לאחת התמונות. הנוף היה מרהיב ביופיו. חוף של ים כחול וצלול עם עצי דקל גבוהים. אם שם הצייר לא היה כתוב למטה הייתי חושבת שזו תמונה. זה היה כל כך אמיתי.
צלצול המעלית שנפתחת קטע אותי ממחשבותיי והחזיר אותי למציאות. מיהרתי להסתתר מאחורי שני עציצים גדולים שעמדו בסמוך למעלית מודה למזלי הטוב על כך שהחלטתי ללבוש היום קפוצ'ון ירוק. האישה שיצאה מהמעלית הייתה בסביבות גיל הארבעים ומרוכזת כל כך בשיחה שניהלה בפלאפון, שלא שמה לב אלי או אפילו לעציצים.
"טוב. בסדר. אמרתי שאני כבר יורדת אני רק אקח את הארנק," היא אמרה למי שהיה בצד השני של הקו בקול חסר סבלנות. מיהרתי אחריה שלא אפספס את ההזדמנות היקרה מפז. השתדלתי שלא תשים לב אליי וניסיתי להראות שייכת. האישה נכנסה לחדרה והשאירה את הדלת חצי פתוחה. שמעתי אותה מחפשת משהו ולאחר מכן דלת נסגרת. עברה חצי דקה. לקחתי סיכון והצצתי פנימה. החדר היה ריק. היא ככל הנראה נכנסה לשירותים. נכנסתי לחדר על קצות האצבעות משתדלת לא ללכלך את השטיח הכחול כהה שכיסה את כל הרצפה. באמצע החדר צמוד לקיר השמאלי עמדה מיטה זוגית מגולפת מעץ כהה. המזרנים העבים והנוחים למראה כוסו במצעים מפוארים בצבע ירוק זית עם עיטורים בזהב ועליהם הייתה מסודרת שמיכת פוך תואמת ומגוון רחב של כריות מכל סוג, גדולות, ענקיות וקטנות בצבעים שניסו להתאים לצבעים של הכיסויים. משני צידי המיטה עמדו שתי שידות קטנות מאותו עץ כהה שממנו עשויה המיטה. מול המיטה, תלויה על הקיר מעל מזנון תואם, הייתה טלוויזיה גדולה ושחורה עם מסך דק. התקדמתי לתוך החדר. בחלקו השני עמדו ליד שולחן זכוכית בעל רגל אחת שתי כורסאות עור מרופדות שפנו לכיוון המרפסת. דלת המרפסת השקופה הייתה פתוחה במקצת והרוח הקרירה שנשבה פנימה העיפה קלות את הווילון שהיה בצבע הנורמאלי היחיד שבכלל לא תאם את הצבעים הלא הרמוניים בחדר- צבע בז'. מעצב הפנים פה חייב לעבור קורס מתקן או להתפטר במיידי אם זה מה שלימדו אותו באוניברסיטה.
זרם המים שנשמע מכיוון השירותים זירז אותי למצוא מקום מחבוא לפני שהאישה תצא ותבחין בי.