שקרים , בגידות והרבה כאב – פרק 2

"אני רוצה את הילד הזה" החלטתי.
"את מה ? " רועי שאל מופתע
"את הילד הזה…אני אגדל אותו , הוא שלי .. לא לקחתי אחריות אז כשכל זה קרה , ועכשיו זה ההזדמנות שלי לשפר " אמרתי גאה בעצמי
"את .. את שומעת את עצמך מיטל ? ילד ?! את בסך הכל 16 , ואני כולה 17 את באמת חושבת שאנחנו מוכנים לגדל ילד ? שנינו בשיא הלימודים והבגרויות , אני בקושי יודע לטפל בעצמי אז את מפילה עליי עכשיו תינוק ?! וחוץ מזה , באמת נראה לך שאמא שלך תרשה לזה ? היא תתחרפן רק מהמחשבה ששכבנו…"
"זה ממש לא בעיה ! אני מכירה מספיק בגיל שלנו שמגדלים תינוק ומסתדרים יפה מאוד !" התעקשתי
"את מי ?! את מי את כבר מכירה , אה מיטל ?! " הוא תקף.
"מה זה משנה את מי… רגע , אני לא מבינה , אתה לא רוצה את הילד הזה ?" שאלתי
"מה נראה לך ?! " הוא עצר לרגע , התקרב אליי והחזיק את פניי בשתי ידיו " מאמי.. אני רוצה ילד , ואם זה ממך אז אפילו עוד יותר..אבל.. אבל לא עכשיו , אנחנו לא מוכנים לזה לא נפשית ולא פיזית , ואת יודעת מה זה זוגות עם ילד , הקשר מתפורר מהר מאוד , ואנחנו בסך הכול שנה יחד , לא משהו שילד יכול להחזיק…" הוא אמר .
"א…אבל… רועי אני אוהבת אותך.. ואנחנו נוכל לעמוד בזה אם נרצה.. הנה תראה אבא שלך יוכל לממן לנו את ההוצאות , אני יודעת שהמשכורת שלו מכובדת מאוד , ואין לי בעיה לעבוד , ואמא שלי.. אני יודעת שיהיה קשה בהתחלה אבל לא תהיה לה ברירה אלא לקבל את הבת שלה , ואין לי ספק שהיא לא תתנגד לנכד … " אמרתי , מנסה לשכנע אותו…ואותי..
"מיטל , את אומרת את זה כאילו זה כל כך קל – זה לא! " קולו התקשח לפתע
"אתה יודע מה ? לי נמאס לדון בזה , זה ילד , זה בן אדם ואני לא מתכוונת להרוג אותו.. היינו טיפשים וכדאי שניקח אחריות על המעשים שלנו , את הילד הזה ? אני אגדל איתך או בלעדיך.."
הסתובבתי לכיוון הדלת ולפתע ראיתי אותה עומדת שם…
"איזה ילד תגדלי מיטל ? … "
————————————————————————————————————–
שיראל התעוררה עם צפצוף השעון המעורר.
היא קמה , שטפה פנים , וניגשה לארון הגדול שבחדרה.
היא הוציאה מכנס קצר וגופיה אך מיד שינתה את דעתה והוציאה טייץ שחור ארוך וחולצה לא ארוכה ולא קצרה "כדי לכסות את הסימנים …" היא חשבה.
כל הגוף שלה היה מכוסה בכחולים , מהמכות של תומר…
היא החליטה לפזר את השיער היום ולשים משקפי שמש בכדי לטשטש כמה שיותר…
אפילו שלא היה לה כוח היא התאפרה , בכדי להסתיר את הפנים שהיו נפוחות מבכי וכמובן גם מהמכות…
"כמה את מתכוונת לסבול את זה ?" שאלה אותה עדי , חברתה הטובה
"אני ממש אבל ממש לא רוצה לדבר על זה עדי…" שיראל השיבה
"אם את מתכוונת להמשיך בחוסר מעש אני אעשה משהו , כל יום את מגיעה עם סימן חדש , לי אישית נמאס מזה ! למה מי הוא שיכה אותך ? אין לו זכות ! ואת בכלל , טיפשה שאת נשארת איתו.."
היא צעקה והמורה קלטה אותנו "אני לא אעיר לכן יותר שיראל ועדי , בפעם הבאה שתיכן בחוץ ! ושיראל תורידי את זוג המשקפיים האלו בבקשה , אין להן שימוש בכיתה . "
"א…לא המורה יש לה דלקת עיניים חמורה , באמת שאת לא צריכה לראות את זה ו…הרופא אמר שהעיניים שלה צריכות להיות כמה שיותר מכוסות..כן כן אפילו כשהיא הולכת לישון..מסכנה .. אז היא לא תוכל להוריד את המש…"
"בסדר בסדר , רק אל תדברו " קטעה המורה את עדי
"ואווו עדי תודה … אני חייבת לך.." שיראל לחשה לעדי
"בקטנה , אבל תבטיחי לי שאת לפחות נפרדת מתומר " עדי לחשה לה חזרה
"נדבר על זה בסוף השיעור "
נשמע צלצול וכל התלמידים נהרו מהכיתות החוצה להפסקה.
שיראל חיפשה את עדי בין התלמידים ולאחר כמה דקות התייאשה. היא החליטה לשבת בספסל הקבוע שלהן ולחכות לה.
לפתע הונחה על כתפה יד שהמגע שלה היה מוכר מידי…היא הסתובבה וראתה אותו …
————————————————————————————————————
"א…מה ? " שאלתי מתפללת שהוא לא שמע את השיחה .
"חחח מה את נלחצת שאלתי את מי את אוהבת , אמרת למישהו עכשיו "אני אוהבת אותך" בטלפון , כולה שאלתי למי אמרת.."
"אה חחח… סתם , לחברה שלי היא התקשרה להגיד מזל טוב … טוב המונית בחוץ לא ? " העברתי נושא
"כן כן יאללה , לא נעים לתת לנהג לחכות " הוא אמר והחל ללכת לכיוון הכניסה
"חחחחח מי שישמע , אז על מה אתה חושב הוא מקבל כסף ? " צחקתי והלכתי אחריו
הגענו לאולם הקולנוע , בהתחלה התווכחנו על איזה סרט ובסוף החלטנו שרומנטי הכי מתאים .
במשך כל הסרט הייתי עם היד בתוך הפופקורן , חושבת על איך יש לי את הרוע לשחק בשני אנשים כאלה מדהימים… אביב לפתע סובב לי את הפנים ונישק אותי נשיקה ארוכה ארוכה.. זו הייתה הנשיקה אולי הכי טובה שהייתה לנו עד עכשיו.. התנתקנו אחד מהשני וחזרנו לצפות בסרט.
אני ממזמן איבדתי כל חשק לצפות בסרט . כל כך הרבה דברים עברו לי בראש באותו רגע. הסתכלתי על אביב , אני לא חושבת שהוא קלט אותי בוהה בו , אחרת הוא היה נקרע מצחוק … העברתי בראשי את הזמנים הכי יפים שלי איתו .. הנשיקה הראשונה , מסיבת היום הולדת שהוא ארגן לי על ספינה , את הנסיעה לאילת בחצי שנה שלנו ועוד כל כך הרבה רגעים מושלמים מאז שאנחנו יחד… אני כל כך אוהבת אותו.. איך אני מסוגלת להיות כל כך מגעילה ולחשוב על האינטרסים שלי , ולבגוד בו במשך 3 חודשים , איך ? אני חייבת לסיים את הקשר עם קורל.. חייבת , אביב הרבה יותר חשוב לי , והאהבה אליו עצומה הרבה יותר.. אני חושבת שהאהבה שלי אל קורל נובעת אך ורק מהרצון לחוות משהו חדש ואחר.. עם אביב ? זה אמיתי לחלוטין..
"לירון זו את ? " שמעתי קול , ניסיתי לזהות מי הדמות שעומדת מולי אך לא כל כך הצלחתי , היה חושך …