זאוס- פרק 2

פרק 2: חצוי עם כוחות

אגוס לקח אותי ואת ליירה לאוהל אחר. הדרך הייתה ארוכה, כי האוהל של אגוס היה רחוק מהמחנה. הוא היה בצד.
"גם את חצי אלה?" שאלתי את ליירה
"כן" היא ענתה לי "אני בת אתנה (אלת החכמה ומלחמות הצדק). הגעתי לכאן כשהייתי בת 7, ובגלל שהייתי צעירה מדי, לא נתנו לי להצטרף לקבוצה. אגוס נתן לי לעשות כל מני שליחויות למחנה"
"אז ההפנוט זה כוח של אתנה?" שאלתי
"זה לא בדיוק הפנוט" היא ענתה לי "אני השכחתי מהם את הרגע ששלחת את הברקים ואז סיפרתי להם את מה שיהיה להם יותר קל לשמוע, כדי שהכוחות שלך יישארו בסוד"
"במחנה הזה אתה תתאמן לקראת הגעתך לצבא החצויים" הסביר אגוס. עברנו לאזור שבו היה מרחב גדול של דשא ירוק. הרבה נערים עשו שם כל מני פעילויות. הנערים לבשו בגדים מוזרים. כולם לבשו בגדים רגילים, אבל על הבגדים הם לבשו בגדי לגיונרים (לוחמים יוונים עתיקים).
"אתה תצטרך ללמוד לשלוט ביכולות האליליים שלך" אמר אגוס והצביע על אזור שבו היה נער שישב מתחת לעץ, יצר כדורי אש וכיבה אותם, מתוך שעמום, שני ילדים שנראו יחסית צעירים ששיחקו תופסת כשהם מרחפים ובת אחת שהעלתה חלקי אדמה מסביבה וזרקה אותם על איזו מטרה
"אתה תלמד לשלוט בכוחות החצויים שלך" אמר אגוס והצביע על שני חצויים שנלחמו אחד עם השני בחרב וקבוצה של חצויים אחרים שהתאספו שם ועודדו את הלוחמים
"ואתה תלמד מיומנויות שונות של ספורט" אמר אגוס
"או, את זה אני מכיר" אמרתי בתקווה שזה מה שחשבתי שזה
"זה לא מה שאתה חושב שזה" אמרה ליירה
עברו ליד מגרש ספורט, עם כיסאות של אמפיתאטרון מסביבו, עם מסלול שדומה למסלול ריצה בתחרויות, ועל המסלול התחרו אחת עם השנייה שתי מרכבות עם סוסים
"יופי" הערתי בציניות
"והנה זה" אמר אגוס כשהגענו לאוהל
נכנסנו לאוהל וישבו שם שני נערים. אחד נראה קצת גדול ממני, והשני נראה בערך בגיל של ליירה.
"קני וליירה, תכירו: מאט ואור" אמר אגוס
"אני מאט" אמר הנער הבוגר ולחץ לי את היד
"אני קני" עניתי
"אני אור" ענה הנער השני מאחור
"היי מאט" אמרה ליירה. היא דיברה בטון שלפיו הבנתי שהם כבר מכירים טוב "היי אור"
"מאט הוא הבן של פוסידון" אמר אגוס "ואור הוא הבן של הרמס (הרמס הוא אל הגנבים, הרפואה והנוודים)"
"בן של איזה אל אתה?" שאל אותי אור
"אני… הבן של זאוס" אמרתי. הרגשתי מוזר בזה. כאילו זה הופך אותי למיוחד. טוב, מיוחד יותר ממה שאני עכשיו
"אתה…" אמר אור בפליאה
"רגע, אגוס הוא באמת…?" שאל מאט המום את אגוס. יופי. עכשיו אני שוב מרגיש שונה
"הוא כן" אמר אגוס ותפח לי בגב. הוא פנה לצאת מהאוהל "אתם מעכשיו קבוצה. אתם יכולים לצאת ולהתחיל להתאמן"
יצאנו מהאוהל גם. אני, מאט, ליירה ואור.
אור היה בלונדיני ואנרגטי מאוד. הוא היה שנה מתחתיי. בהמשך גם גיליתי שהוא אוהב להחביא דברים שלנו והוא חושב שזה מצחיק. מאט היה בן 14. הוא גבוה, שזוף ויש לו שיער חום.
במהלך הספר אני אתן לכם גם כל מיני עצות שקשורות לחצויים. שיהיה לכם קל יותר בהמשך הסיפור, ובכלל לעזור לכם בהמשך הדרך שלכם.
לבנים של זאוס (בינתיים זה רק אני), יש יכולת לשלוח ברקים, ליצור סופות (לשלוט באוויר) ולשלוח רעמים (רק שחשבתי על זה בשלב מאוחר יותר בהמשך המסע). לליירה יש את הכוח לזכור הכול, לקלוט דברים הרבה יותר מהר, להשכיח דברים מאנשים, לקלוט טכניקות לחימה בחרב ברגע שהן רואות אותן ואפשרות לזמן חץ וקשת. בגלל סיבות שיסופרו בהמשך, במגע עם החרב שלה היא יכולה לתקוף ברמה גבוהה של 5 מומחי לחימה בחרב. לאור, בגלל שהוא בן הרמס יש הרבה יכולות, אך שלא כמו רוב בני הרמס יש לו מבנה גוף די שרירי. הוא יכול להפוך לבלתי נראה, להכפיל את עצמו, לרחף ולרפא (באחד מהמקרים הנדירים שפציעה לא מתרפאת). ולמאט יש את הכוח לשלוט במים, לקבל יכולות גופניות עצומות במגע עם מים, ליצור רעידות אדמה ולתקשר עם סוסים. זהו. אלה הכוחות שלנו. ועכשיו בחזרה לסיפור.
מצאנו פינה שלא היה בה אף אחד, והתחלנו להתאמן. טוב, הם התחילו להתאמן. אני ניסיתי לשלוח ברק אחד מסכן.
ניסיתי שוב ושוב, ואף ברק לא יצא מהידיים שלי.
אחרי כמה דקות הסתובבתי לשאר כדי לראות מה הם עושים. הם דיברו ביחד רחוק ממני. זה ממש לא עזר לביטחון שלי. לא רק שאני לא מצליח לעשות שום דבר שזאוס יכל, עכשיו אני שוב פעם המנודה.
"קני" קרא לי מאט שהתקרב אליי
"מה?" שאלתי
"תשלח ברק" אמר מאט
"אני לא מצליח" אמרתי. מאט כבר היה לידי
"תנסה. אני רוצה לראות שאתה מנסה" הוא אמר. הוא דיבר אליי בתוקפנות.
התרכזתי בכל כוחי למטרה מסויימת שחשבתי עליה. לא רציתי להביך את עצמי. רציתי להוכיח שלמרות שאני חדש, אני לא חלש כמו שאני נראה. התרכזתי בברקים, ובסלע שהיה ממולי. שלחתי את הידיים קדימה ו… כלום. לא שלחתי אפילו ברק אחד מסכן.
"זהו? זה הכל?" שאל מאט והמשיך לדבר בתוקפנות "אפילו לא גיץ חשמלי אחד?"
"אני אמרתי לך…" אמרתי מנסה להתגונן. רציתי להמשיך, אבל הוא קטע אותי
"אני מבין מה הולך כאן" הוא אמר "אתה פשוט מתחזה"
"אני, מה?" שאלתי בפליאה על האמירה
"אתה לא הבן של זאוס. אתה סתם נער שעמד במקום הנכון בזמן הנכון, כך שנראה כאילו אתה שלחת את הברק, אבל זה כנראה היה סתם חוט חשמל שנקרע"
"זה לא היה חוט חשמל" אמרתי. ניסיתי להראות שאני בוטח במה שאני אומר, אבל לא הצלחתי. לא האמנתי בזה בעצמי. יכול להיות שזה באמת היה חוט חשמל
"אתה פשוט בושה לזאוס" הוא המשיך
"אני לא" אמרתי. התחלתי לרתוח. במקום להרגיש מושפל ולברוח, ברגע שהוא נגע בנקודה הזאת, אני פשוט התפרצתי מזעם. באותו רגע אני הייתי רותח מזעם, וברגע לאחר מכן הייתי מוקף בברקים שהקיפו את כל גופי. לא הצלחתי לחשוב או לשלוט במה שאני אומר, ומכל מה שתכננתי להגיד באותו רגע, יצא לי "אתה רואה?"
"כן. אז אתה יכול ליצור גיצים קטנים. אז מה? אפילו בבני אנוש פשוטים לא הצלחת לפגוע, אז מה יהיה בקרב נגד הטיטאנים?" אמר מאט
"אני אעשה, את זה" אמרתי וכל הברקים נשלחו אל מאט. הוא נפגע ועף אחורה כמה מטרים
"מאט!" צעקתי
"אני בסדר" אמר מאט והתרומם כאילו סתם דחפו אותו מטר. לא ידעתי אם זה בגלל שהברקים היו חלשים מאוד, או אם זה בגלל שהוא ריפא את עצמו "זה חתיכת ברק"
"אני… אה… תודה?" לא היה לי מושג על איך להגיב ל"זה חתיכת ברק", אבל זרמתי
"אז הבנו מה המניע של הכוחות שלך" אמרה ליירה "כעס. כמו של זאוס"
"מה זאת אומרת?" שאלתי
"זאת אומרת, שלכל חצויי מתחיל יש מניע כוחות. מין תוסף אנרגיה שעוזר לו לתקוף. אצלך זה כעס, כמו זאוס, שבזמן זעם על בני האדם הוא שלח ברקים ורעמים" הסבירה ליירה
"רגע, רגע, אני חייב לנסות" אמרתי. הייתי נלהב שסוף סוף אני יכול לשלוט במתקפה.
ניסיתי לחשוב על כל הדברים ששנאתי בבית. את הבריונים, את איך שהם זרקו אותי אחד על השני ובעיקר על המחברת ציור. וזה הצליח. בערך.
נוצרו ברקים שהקיפו לי את הגוף
"זה הצליח! זה ממש הצליח!" אמרתי כולי מתלהב, ואז… בום! הברקים לא היו מספיק יציבים והתפוצצו עליי. עפתי אחורה על עץ. אני חושב שלרגע הייתי מעולף, אבל בזכות לריפוי זה עבר מהר מאוד.
"זה בסדר" אמר מאט ועזר לי לקום "אתה רק צריך לעבוד על זה עוד קצת"
אני חושב שבאותו רגע הבנתי שהוא לא באמת היה רשע, אלא זה היה כדי לעצבן אותי בשביל לבדוק אם יצאו ממני ברקים. זה היה די מעצבן. זה הרגיש לי כאילו עושים עליי תכנית כלשהי. וחוץ מזה, אם המניע של הכוחות שלי לא היה כעס, זה היה סתם מיותר.
אבל מצד שני, הצלחתי ליצור ברקים, אז לא היה לי אכפת.

בהמשך היום המשכנו להתאמן. כשהשמש התחילה לשקוע, כולנו היינו עייפים מהאימונים. אני לעומת זאת הייתי נמרץ. הצלחתי לשלוט ביצירה והטיית ברקים והייתי בשמיים.
אגוס הגיע.
"הם הודיעו מה תהיה התחרות החודש?" שאל אור
"אכן" הוא אמר "אתם יכולים להתחיל לבנות את המרכבות"
"תחרות מרכבות?" שאל מאט שנראה מרוצה מאוד "יש!"
"אני התאמנתי רק בשבילה כדי שאני אוכל להיות מכונאי מרכבה מעולה" אמר אור בהתלהבות
"טוב. תתחילו להתארגן. התחרות היא עוד שבוע. ביום ראשון הבא" אמר אגוס והלך.
"אני יודע בערך מה אמורים לעשות בתחרות מרכבות, אבל…" ניסיתי להישמע כאילו אני יודע משהו כדי שלא אראה אדיוט מוחלט, אבל לא הלך לי "טוב, אין לי מושג מה זה תחרות מרכבות"
"טוב" אמרה ליירה בטון של חלוקת הוראות (אני שמעתי הרבה את הטון הזה בבית הספר) "אור, לך לרשום אותנו. מאט, לך לבחור סוסים, ואני אשאר כאן ואסביר לקני את החוקים"
"בסדר" אמר מאט, והוא ואור יצאו
"אז בקשר למרוץ המרכבות" אמרה ליירה "הנה החוקים: אנחנו יוצאים ל-4 סיבובים במסלול של הריצה. הקבוצה מתחלקת ל-2 זוגות. זוג אחד על המרכבה, וזוג שני במוסך. אחרי 2 סיבובים המרכבות צריכות להיכנס למוסך, כדי להחליף גלגלים, לשייף ועוד כל מיני דברים. במרכבה יש שני תפקידים: זה שנוהג, וזה שתוקף. התוקף צריך לעקב את כל שאר המרכבות כדי שלא יעקפו אותך. וזהו. זה הכול"
"זהו?" אמרתי בפליאה "אין איסורים? אסור לפגוע במישהו ישירות, אסור להרוס את המרכבות, עוד כל מיני"
"לא" אמרה ליירה "מותר לעשות הכל. חוץ משליחת ברקים. זה מהלך אסור"
"מה?!" אמרתי "אבל זה כל מה שאני יודע! זה כל כך לא הוגן"
באותו שלב אור חזר
"יש מרכבות שבנויות מחומר מוליך חשמל" אמרה ליירה
"אז להרוג אנשים זה מותר, כל עוד אני לא שלחתי ברקים" אמרתי בציניות
"לא" אמרה ליירה בטון כאילו היא מסבירה לי בפעם המיליון "מותר לפגוע ישירות. אסור להרוג. אם אתה שולח ברקים אתה מחשמל את המרכבה שגורמת לחשמול גדול עוד יותר שיכול לגרום נזק מוחי אדיר ואפילו מוות"
"יופי. אז מה נשאר לי?" שאלתי
"שליטה ברוח" אמר אור
"שעוד לא למדתי" אמרתי
"יש לך שבוע" אמר מאט שחזר "אל תדאג. שליטה במים היא כמעט בדיוק כמו שליטה באוויר, ושליטה באוויר קלה הרבה יותר משליחת ברקים. אתה תראה"
"כיף לי" אמרתי בציניות
"טוב. בואו נסדר את הקבוצות" אמרה ליירה "אני די חושבת שזה ברור, אבל בואו רק נבהיר. מאט- נהג, אור ואני- מוסכניקים וקני- תוקף"
"אני מה?!" אני יודע שזה מתחיל לחזור בתבנית, אבל זה היה היום הראשון שלי. הייתי המום מכל מה שזז שם, בערך
"תראה את זה ככה" אמר אור "אתה יכול ליצור סופות. סופות שיעקבו את היריבים"
"בסדר" אמרתי לבסוף
במשך שארית היום לא עשינו כלום. הלכנו לאכול ובערב גם לא עשינו משהו מיוחד.

בבוקר למחרת התעוררתי מאוחר יחסית. הלכתי לארון באוהל שלנו ופתחתי אותו. לא ארזתי בגדים, אבל ליירה אמרה לי שבבוקר לקחת את הבגדים שלי ממגירה שהיא ראתה לי. פתחתי אותה. היו שם בגדים שהתאימו לי, והתלבושת האחידה של המחנה.
מאט עזר לי ללמוד שליטה באוויר.
"דבר ראשון" התחיל להסביר מאט "ללמוד לשלוט באוויר זה הרבה יותר קל מללמוד לשלוט בברקים, בגלל שבשביל לשלוח ברקים אתה צריך אנרגיה נוספת כדי ליצור אותם. אלא אם כן פוגע בך ברק. האוויר נמצא כאן. אתה רק צריך לשלוט בו"
"אה. בסדר" אמרתי. היה לי הרבה ביטחון
עמדתי בתנוחה יציבה. הרמתי את הידיים, שלחתי אותן לכיוון מאט, ו… בום! שלחתי אליו שרשרת עצומה של ברקים.
"חדשות טובות, ורעות" אמר מאט אחרי שקם "הטובות: למדת ליצור ברקים בלי לכעוס. הרעות: אתה עוד לא מצליח לשלוט באוויר"
מה שקרה באותו רגע הבנתי רק אחרי כמה זמן. אני התרגלתי לשלוח ברקים. זה היה הכוח היחיד שהכרתי. בגלל זה, אפילו ששליטה באוויר קלה יותר משליחת ברקים, אני הייתי רגיל לשלוח ברקים ולכן זה היה הדבר היחיד שהצלחתי.
במשך כמה שעות ניסיתי ליצור רוחות, ובכל פעם שלחתי רק עוד ברקים ועוד ברקים. בכל פעם ששלחתי ברקים יותר התעצבנתי על עצמי, כי לא הצלחתי לעשות שום דבר אחר, ובכל פעם הברק נהיה חזק יותר. בסופו של דבר התעצבנתי מאוד. הבנתי שככל שאני עצבני יותר כך יהיה לי יותר קשה לא לשלוח ברקים (אחר כך ליירה הסבירה לי שזה בגלל שכשזאוס עצבני הוא שולח ברקים, וככה זה גם אצלי), אז הסתובבתי לסלע קרוב. הייתי רותח. הרמתי את הידיים לכיוון הסלע ופשוט שלחתי עוד ועוד ברקים לסלע. הברקים היו עוצמתיים והפיצוצים שיצרו בסלע היו עצומים. ככל שהמשכתי לשלוח, ככה הברקים גדלו, עד שבסוף פוצצתי את הסלע לגמרי.
אחרי זה הייתי הרבה פחות מתוח. הייתי… רגוע.
"זה כוח עצום" אמר מאט בהתפעלות
"עכשיו אני מוכן" אמרתי
המשכנו את האימון. אחרי כמה ניסיונות, שלא הצליחו, התייאשתי.
"כשאני שולט במים אני צריך להתחבר אליהם. בהתחלה לפני שלמדתי את השליטה במים הייתי הרבה במים. תנסה לעמוד ולהרגיש את הרוח. תנסה לעצום עיניים ולראות את האוויר רק דרך התחושה שלהם על הגוף שלך. זה מה שאני עשיתי בים" הסביר מאט
עמדתי על הדשא. במשך כמה דקות פשוט עצמתי עיניים ועמדתי במקום. באיזשהו שלב באמת התחלתי לראות את האוויר כשעצמתי עיניים.
הרמתי את הידיים, ושלחתי אותן לכיוון מאט, ו… בום!
"ושוב, חדשות טובות וחדשות רעות" אמר מאט אחרי שקם ממקום מרוחק הרבה יותר מהפעמים הקודמות "החדשות הטובות: אתה מצליח לשלוט ברוח. החדשות הרעות: אתה צריך עדיין ללמוד לא לשלוח ברקים תוך כדי יצירת הסופות. מה שכן, זה שעכשיו אחרי שהצלחת ליצור סופות, לא תצטרך לעשות את כל ההקדמה לפני. זה כמו לרכב על אופניים"
את המשך היום ביליתי עם אור שלימד אותי לרחף. הוא לימד אותי את העקרונות של הריחוף, ואני שילבתי את זה עם השליטה ברוח, והצלחתי לרחף.

אחרי ארוחת הערב הלכתי לישון. הייתי מותש. כל היום השתמשתי בכוחות שלי, והרגשתי כאילו רצתי מרתון, אבל הרגשתי מאושר. בתוך יומיים הפכתי מבן אנוש רגיל, לחצויי עם כוחות.