סיפור ראשון שלי- חלק ג'

נשענתי על הזכוכית. נו טוב, אולי בכל זאת יש לי זמן ליהנות קצת מהנוף.
הבטתי בשמים הכחולים שגווניי השחור החלו לחדור אליהם ועל הבניינים הרחוקים והנמוכים שכל מה שהצלחתי לראות מהם היו הגגות השטוחים והחשופים עם פתח מוזר שכנראה מוביל למדרגות הבניין. זהו זה! פתח למדרגות. בטוח יש אחד כזה גם פה! חייב להיות עם כל האלפיון העליון שמתארח כאן, אני רק צריכה להגיע למעלה.
עברתי לקורת הבטון שמול המרפסת ושוב כמו מקודם מתחתי את עצמי, נאחזתי בקורה שמעליי ומשכתי את עצמי למעלה. אחרי שהתאזנתי חיפשתי את הקורה הבאה ולא מצאתי- מה שאומר שאני נמצאת בקומה האחרונה.
'אבל איך מגיעים עכשיו לגג?' שאלתי את עצמי ללא קול, מיואשת. 'לא מגיעים,' ענה לי קול קטן, 'מנסים להיכנס לאחד החדרים בקומה ולצאת בשלום לכיוון המדרגות בתקווה שאף אחד לא יבחין בך.' הלכתי אחרי הקול, אחרי הכול באמת שאין לי דרך אחרת לצאת מכאן חוץ מלרדת מקורה לקורה, אחת עשרה קומות כשכל אחת במרחק של לפחות מטר וחצי מהשנייה. עברתי למרפסת וניסיתי לפתוח את הדלת. להפתעתי היא נפתחה בקלות. הצצתי מהפתח לתוך החדר כדי לבדוק אם מישהו נמצא בפנים. למה שמישהו ישאיר את דלת המרפסת פתוחה? יכול לבוא גנב. הבלעתי חיוך ונכנסתי מהססת לתוך החדר.
הדבר הראשון ששמתי לב אליו היה צבע השטיח שהיה בגוון חום בהיר ורך. בקצה החדר, מימיני, עמדה ספה בצורת ר' בגוון בורדו בהיר. מולה, במרחק של שני מטרים וצמודה לקיר עמדה מיטה זוגית עם מצעים בצבע בז' ועיטורים בצבע בורדו שהשתלבו נהדר עם הגוון הכהה של שידות העץ ושלד המיטה. מול המיטה, על קיר מגבס הייתה תלויה טלוויזיה שחורה, מסך דק, מעל מזנון מאותו סוג עץ של שאר הרהיטים בחדר. מאחורי הקיר, עמד שולחן זכוכית כמו זה שראיתי בחדר הקודם ולידו שתי כורסאות עור משוכללות. גם פה הוילונות היו בצבע בז'.
התקדמתי לכיוון הדלת, לא היה לי זמן מיותר להתפעל מהאסתטיקה בחדר הזה. אבל אם כן, אין ספק שגם הייתי הולכת להביא למעצב החדר מדליה. כשהנחתי את ידי על ידית הדלת הרגשתי שמישהו מסתכל עליי. הסתובבתי לאחור אבל לא ראיתי אף אחד. כנראה סתם דמיונות מרוב הלחץ והמתח, ניסיתי להרגיע את עצמי ללא הצלחה מרובה. פתחתי את הדלת ומיהרתי לכיוון המדרגות. דלת חדר המדרגות הייתה כבדה וסירבה לנוע. היה ניכר שלא השתמשו בה הרבה זמן. סגרתי את הדלת מאחוריי. הייתי לבד. השקט ששרר בחדר המדרגות היה מצד אחד מרגיע ומצד שני מלחיץ. הורדתי בזריזות ובמיומנות את הפאה הבלונדינית המתולתלת מראשי ושמתי במקומה פאה שטנית ארוכה וחלקה. את הפאה הבלונדינית כיווצתי לגודל המינימאלי שיכולתי, הכנסתי לשקית ניילון קטנה שאטמתי בחוזקה, ודחפתי לכיס הקפוצ'ון. תוך פחות מדקה גם עדשות הצבע הכחולות כבר נחו בקופסאותיהן בתוך כיס המכנס ועל עיניי היו עדשות בצבע ירוק. הורדתי את הקפוצ'ון שלי והפכתי אותו לצידו השני. גאון מי שהמציא את הבגדים הדו-צדדיים. ירדתי שתי קומות במדרגות ויצאתי למסדרון.