שמיים כחולים – חלק ב'

"אביך נתן לי את המתנה הזו, שאני אביא אותה לך" היא מספרת בזמן שאני פותח את העטיפה "זה היה מטיול הראשון שלו לאיים הקריביים או שזה היה למדבר סהרה" אמרה הזקנה בזמן שאני מביט בה בתדהמה. "לא! זה היה לאיים הקריביים, עוד לפני שנולדת, אביך היה בן 20 והוא נתן לי את זה כדי שאני אביא לך".

אחרי שסוף סוף הצלחתי לפתוח את העטיפה, גילית קופסא שבתוכה התחבאה שרשרת, לשרשרת זו היה מחובר מדליון שהייה עשוי מלוח נחושת וברזל, כאשר התקרבתי ראיתי שטבוע במדליון מן צורה מוזרה, צורה מופשטת שקשה להגדירה. אל המדליון היה מחוברת מן ידית קטנה שדרכה עוברת מחרוזת עם חרוזים שעל כל אחד מן החרוזים היו צורות מוזרות.

"מעניין, נכון?" שאלה הגברת הזקנה, הסתכלתי אליה במבט חודר ומבולבל בעודה ממשיכה לדבר "השרשרת הזאת היא מלפני מ-300 שנה והחרוזים האלה עשויים מעצמות" "עצמות?" עניתי בבהלה, "כן, עצמות אבל אני לא זוכרת מאיזו חיה הם לקחו, והצורות שנמצאים על כל חרוז וחרוז למעשה מספרות את הסיפור של השבט"
"זה באמת מרשים" עניתי לה "אבל אינני יכול לקבל את זה ממך. הזקנה צחקקה והביטה בי במבט אימהי ואז הרימה את ידה ושמה אותה על ידי והחזיקה בחוזקה "אין לי עוד הרבה זמן לחיות, אני חלשה ובודדה בעולם, אם אלך לעולמי אני רוצה שהשרשרת הזאת, ששמרתי אותה כל השנים האלו, תהייה בידיים טובות" לזקנה הייתה הבעה של דאגה על הפנים, היא חייכה וחיכתה לתשובה שלי שלא איחרה לבוא "אני אשמור עליה טוב" אמרתי וראיתי איך כל הדאגות שלה נעלמות מן פניה המקומטות.

"אני יודעת שתשמור עליה, אצלך היא בטוחה, אני יודעת שזה מה שאביך היה רוצה. הוא אמר לי בזמנו, שהשרשרת הזאת היא למעשה הדבר שגרם לו להמשיך לטייל בעולם ולהמשיך לעסוק במה שהוא עוסק"
"במה הוא עוסק?" שאלתי, בתקווה למצוא קצה חוט על הימצאו של אבי, הזקנה חייכה אלי ואמרה "הוא…"

"מה אתה יושב פה לבד? בוא נחגוג!" לפתע פנה אלי מיקי (אחד החברים הטובים שלי). "אני יושב פה עם הגברת" עניתי לו בביטחון
"איזה גברת?" שאל מיקי, ותקע בי מבט של משוגע
"מה זאת אומרת?" עניתי במהרה והסתכלתי לכיוון שבו ישבה הזקנה, אך היא נעלמה.
"מה קורה פה?!?" מיקי הסתכל עלי במבט מוזר, מבט המלא בדאגה ובקצת פחד ושאל "אתה בסדר אחי?" "כן…אני חושב…אני מייד בא" עניתי לו והלב שלי התחיל לדפוק בחוזקה, לא הבנתי מה קרה ולאן נעלמה הזקנה. "אתה בא אחי?" אז נשמעה צחקה מהקצה השני של החדר, זה היה מיקי, מנסה לשכנע אותי לבוא.

מיקי המשיך והחל לפזז בדרכו לחצר, בעוד שאני לא ידעתי מה לחשוב, אבל ידעתי דבר אחד, אבא שלי חי ואני צריך למצוא אותו והמקום להתחיל בו הוא קליפורניה, אבל בנתיים אנסה להינות מן המסיבה.