שקרים , בגידות והרבה כאב – פרק 5

אביב וקורל הספיקו להיכנס לאחד מתאי השירותים הקרובים .
"פאק איזה מזל.."אמרה קורל
"שששששש סתמי" אמר אביב ושם את ידו על פיה של קורל.
–
אביב הלך לאיזה שעה , שכח אותי לגמרי זה.. טוב כנראה שהוא היה צריך להתרוקן ..
בינתיים הלכתי לשירותים לסדר את האיפור , ועל הדרך שלחתי לשניהם הודעה "אני אוהבת אותך "
מדהים כמה רוע יכול להיות בי , לשחק ככה בשניהם..
"התקבלה הודעה חדשה" , " צוויץ צוויץ , צוויץ צוויץ SMS ! "
"מה.." שמעתי צלצול של הודעות שהתקבלו , אני נשבעת שהן באו מאחד מתאי השירותים..
דפקתי על הדלתות וניסיתי לפתוח אותן.. כולן נפתחו חוץ מאחת..
"מי זה שם ? " הרגשתי מטופשת שאני באמת דופקת על דלת של תא שירותים ועוד שואלת מי שם.. אבל משהו הרגיש לי מוזר..
התכופפתי כדי להסתכל מלמטה , ולא ראיתי כלום.. החלטתי לטפס על הכיור ולהציץ מלמעלה , במקרה הכי גרוע אני אראה מישהו במצב אינטימי ובעיקר דוחה אבל נתגבר , אני סקרנית יותר מידי כרגע .
טיפסתי על הכיור בזהירות , ולפני שגיליתי מי היה בתא השירותים..
"בום ! "
"מה זה היה ?!!" קורל ואביב פתחו את דלת תא השירותים במהירות
—————————————————————————————————–
הכל קרה בשבריר שנייה אחד .
אוטובוס בית ספר פגע ברועי בחוזקה .
המחזה היה נוראי…
רועי שלי , אבא של התינוק שלי , אהבת חיי , שרוע כולו על הכביש , כולו דם .
אנשים עמדו סביבו , ואני ? לא זזתי.. צנחתי לידיה של אימי ומאותו רגע אני לא זוכרת כלום.
כשהתעוררתי מצאתי את עצמי על הספה בבית מריצה בראש את האירועים שקרו..
אוקי אז אחרי שקמתי הלכתי לקבר של אבא , סיפרתי שיתפתי דיברתי ובעיקר בכיתי..
אחרי זה אני ואמא הלכנו לרופא לאולטראסאונד
ורועי נפגע מאוטוב….רועי !!!!
קמתי מהספה נעלתי נעליים ויצאתי מהבית בריצה.
תפסתי מונית וכיוונתי את הנהג לקחת אותי לבית החולים.
היו שניים בעיר אז הסתמכתי על האינטואיציה שלי , וכיוונתי אותו לאחד מהם.
ירדתי מהמונית במהירות והגעתי לקבלה. עמדה שם בחורה שלא נראתה בוגרת ממני בהרבה , אני מנחשת שהיא כאן בהתנדבות.
"היי.. אממ רציתי לדעת רועי מורג מאושפז בבית החולים הזה ? "
"רק רגע.." היא ענתה , והלכה כיוון המגירות מאחוריה.
"רועי….מה ? " היא שאלה
"מורג , רועי מורג " עניתי בעצבים , כמה זמן לוקח למצוא שם
"כן הוא מאושפז כאן" היא הניחה את התיקייה שהוציאה מאחת המגירות בחזרה והסתכלה עליי
"א..אז את יכולה לומר לי באיזה קומה הוא ?" שאלתי
"את משפחה ?" היא שאלה
"ל..כן בערך , חברה שלו.." עניתי
"אה…אז לא.."
"מה לא ?! " שאלתי בעצבים , יש לה מזל שהפריד בינינו שולחן
"לא אפשרי לראות אותו , במצב שלו הוא לא מקבל מבקרים " היא ענתה .
"תקשיבי הוא חבר שלי אוקי ? הוא האבא של התינוק שלי , אני אשמח לדעת מה מצבו , ולראות אותו , זה ירגיע אותי מאוד" עניתי , מנסה להיות מנומסת ולרסן את העצבים.
"תינו…בואי" היא משכה אותי לתוך המעלית
"מה…." רציתי לשאול אבל חשבתי שיהיה חכם פשוט לשתוק וללכת אחריה.
עלינו במעלית לקומה 3 , כל הדרך למעלה שתקנו.
היא לקחה אותי לחדר כל שהוא נכנסו מהר והיא סגרה את הדלת.
"עכשיו תקשיבי , הרופאים נכנסים הרבה לביקורת , המצב של רועי לא הכי טוב בעולם אז הוא בפיקוח , ברגע שרופא יכנס לכאן את נכנסת מתחת למיטה יש שם דיי הרבה מקום , ולמקרה שתופסים אותך , שלא תעזי להזכיר את השם שלי ! "
הנהנתי לאות הסכמה , אמרתי אלף תודות , והיא יצאה מהחדר..
בדרכה החוצה אמרה לי "בהצלחה..עם כל זה … " היה לה מבט רחמים בעיניים אבל זה לא הטריד אותי. רצתי לעבר מיטתו של רועי וחיבקתי אותו חזק..התחלתי לבכות ולשפוך את הלב שלי , כמה אני אוהבת אותו כמה אני צריכה אותו ושלא ילך לי….פתאום שמעתי צעדים , נזכרתי במה שהבחורה הצעירה אמרה ונכנסתי מתחת למיטה.
הדלת נפתחה ..

—————————————————————————————————————–

"אמא ? אבא ? מה אתם עושים כאן ?.." שיראל שאלה , לא מבינה .
"המורה קראה לנו לגביי הציונים שלך.."אביה ענה
"אווווחח נו באמת רק זה חסר לי עכשיו.." אמרה שיראל וגלגלה עיניים.
שעה וחצי הם ישבו שם ודיברו על כמה ששיראל הדרדרה בלימודים , כמה שהציונים שלה פעם היו בשמיים והיום הם בתחתית , ושצריך מורים פרטיים , ושאם היא לא תתאמץ לא יצא כלום , וצריך להשתמש ב"קופסא" ובלה בלה בלה.. אבל הראש של שיראל ממש לא היה שם.. היא התכתבה בSMSים עם תומר והם סיכמו שאחרי השיחה היא תבוא אליו ..
היא ידעה כבר מה יקרה..
יהיה לו התקף עצבים , הוא ירביץ לה , הוא יבקש סליחה , היא תסלח , הוא ירביץ , היא תכעס , היא תלך , הוא ירביץ , הוא יבקש סליחה , היא תסלח…" דייייייייייי שימי לזה סוף ! את עיוורת מאהבה ! " שוב הקול הפנימי הזה.. היא אוהבת את תומר בכל ליבה , והיא מאמינה לכל מילה שרק יוצאת לו מהפה , בין אם היא אמת ובין אם היא שקר..
"טוב , אנחנו נטפל בזה , תודה לך :) " אביה קטע את מחשבותיה , והם הלכו לעבר המכונית.
הם שתקו לאורך כל הנסיעה. שיראל ביקשה מאביה לעצור לה ליד ביתו של תומר.
כשעצר את המכונית ושיראל כבר הייתה מחוץ לאוטו אמר "תשמרי על עצמך" ונסע.
שיראל נכנסה לחדרו של תומר.
הוא ישב על המיטה עם הגב אליה , הרגל שלו זזה בעצבנות , הוא נעץ את מבטו בנקודה אחת לא בדיוק ברור איזו , היה ריח מסריח בחדר , ריח מוזר ..
"תומר ?…" היא אמרה
"כנסי" הוא אמר ונשאר בוהה באותה נקודה
שיראל הניחה את התיק ליד השולחן הפינתי בחדרו והתקרבה אליו.
היא באה והתיישבה לידו על המיטה , וליטפה את גבו..
"הכול בסדר ? " שאלה
"הכול מצויין למה את שואלת ? " הוא שאל בתוקפנות
"כי..לא יודעת אתה נראה ומתנהג מוזר.."
"מוזר ? מה מוזר מה את רוצה ממני גם כן את " הוא תקף
"תומר בוא לא נתחיל עם זה .." היא אמרה וקמה מהמיטה , היא מכירה את התגובות שלו במצבים כאלו..
"נתחיל עם מה ? אהה?!!? עם מה!?! " הוא קם לכיוונה תפס אותה והדחף אותה לעבר השולחן הפינתי בחדרו. כאן כבר העצבים החלו להתעורר.
מתוך אינסטינקט כשאדם נופל הוא עוצר את הנפילה שלו , והיא עצרה את הנפילה בעזרת הידיים כאשר הרימה יד אחת הרגישה שיש עליה אבקה.
היא מיששה וקירבה אל אפה. היא זיהתה שאלו סמים והחלה לתקוף את תומר .
"סמים !? סמים תומר?! בגלל זה אתה ככה !" היא צעקה
"את צועקת עליי? עליי ?! זונה אני אראה לך מה זה ! " הוא תפס את ראשה והכה בו את הפינה החדה של השולחן..
שיראל החלה לדמם מהראש, היא אמרה לעצמה "עד כאן" .