נמלט

החדר היה חשוך ורק לפיד אחד האיר אותו והטיל צללים כבדים על הקירות. שלושה אנשים היו שם, שניים בעמדת כוח ושלישי שפוף וכפות על הרצפה.
ג'סיק ההביטה בדמות על הרצפה במבט קר. "עשה זאת." אמרה בנחרצות.
מקס, שהסכין המורעל כבר היה מוכן בידו, הביט בה כאומר "את בטוחה?"
היא הנהנה. "לכל אחד יש זמן למות, ונראה ששלך הגיע לואי ." היא בעטה בדמות על הרצפה וזאתי נאנקה מכאב. "אחים תאומים לא בוגדים אחד בשני, זה זמנך לשלם."
דפיקה בדלת.
לאחר החלפת מבטים בינהם מקס כבר היה בדרכו אל הדלת. הוא חזר עם מכתב לגבירתו.
"נו? מה החדשות שבגללן הפריעו לי?" שאלה.
מקס קרא. "עוד כיבוש הצליח- ערי הנמל קאריס ופאנופיה כעת בשליטתך. ושר המלחמה מרלאוס בדרך לכאן."
"הוא היחיד שחסר," אמרה. "השאר כבר פה. מועצת המלחמה תיפגש כולה הלילה. ויש דברים רבים לדון בהם." היא פנתה לדמות השוכבת על הרצפה, אחזה בפניה ביד חזקה הביטה בעיניה במבט חד. "חבל שאני נאלצת להפסיד את מותך."
היא פנתה למקס, "תיפטר ממנו. לא אכפת לי איך. רק- שימות בסוף. ותדאג שהפה שלו ישאר חסום. שלא ידבר! אתה יודע מה הוא יכול לעשות…"
הדלת נטרקה מאחוריה.
לואי הובל במדרגות על-ידי שני חיילים עד שלבסוף הגיע לגג הצריח וחש באוויר הקר.
"קדימה," אמר אחד מהם. "נזרוק אותו למטה."
"רק רגע, אי אפשר סתם להרוג אותו. הוא צריך להתפלל תפילה אחרונה לא-ל, לא?" שאל השני.
החייל הראשון נראה כחוכך בדעתו אומנם מקס אמר לו שאסור בשום אופן שהאסיר ידבר, אבל לכל הנידונים למוות יש זכות לשאת תפילה אחרונה ולבקש מחילה מהאלים. לאחר התלבטות הסכים.
הם שחררו את פיו מהבד המסריח. לואי מלמל מילה אחת ולפתע במקום בו עמד הופיע במקומו נשר. החיילים הביטו בתדהמה בזמן שהנשר פרש כנפיו ועף משם. לואי ברח.
בתוך הטירה נשמעה צרחת זעם, ג'סיקה ידעה מה קרה.
לואי נמלט לתוך הלילה.