מרדף ברשת – ללכת עם הזרם (חלק ג')

הם המשיכו לרוץ לעבר המחבוא של האקר והם ראו אותו שם.
פסל גבוה ותמיר בצורה שהייתה צפויה לבחור כמו האקר. הדמות החביבה עליו – הוא עצמו.
הפסל רטט באופן יוצא דופן.
"איך המכשיר הזה פועל בכלל?" שאלה ג'קי.
"אני לא יודע, אבל אני פתאום מרגיש מוזר." אמר דיג'יט.
"אוי לא…" אמר מאט. "מה אם זה מתחיל להשפיע עליך?"
"זה בהחלט לא…" הוא אמר, ואז לפתע דיג'יט נעצר במקום.
הבעת פניו הפכה לכעוסה ברגע אחד.
"אני לא אתן לכם לעצור את פעולת הפסל." הוא אמר.
"כנראה שהאוזניות לא עבדו." מלמלה ג'קי.
דיג'יט עף באותו הרגע וניסה לדקור אותם בעזרת המקור הסגול והחד שלו.
"הו לא. אנחנו חייבים לקחת אותו למקום אחר." אמרה אינז.
"אני אטפל בו." אמר מאט, ותפס את דיג'יט.
דיג'יט נאבק אבל מאט תפס אותו בחוזקה.
"תראו!" קראה אינז. "יש כאן את הפתח לסוללות."
"סוללות?" שאלה ג'קי. "רשום כאן מה הטווח?"
"הנה!" קראה אינז, והצביעה לעבר הכיתוב המוטבע שם.
"ממאה סייבר וואט עד למאה ושלושים וחמישה סייבר וואט." הקריאה אינז.
"כמה בטריות יש בפנים?" שאלה ג'קי.
אינז שברה את הפתח וחשפה בפנים עשר מקומות לבטריות שבתוכם תשעה בטריות ומקום ריק אחד.
"5 5 5 5 10 10 20 20 20" ספרה אינז.
"אם כך, יש עשר, חמש עשרה, עשרים, שלושים, ארבעים, שישים, שמונים, מאה סייבר-וואט. הגבול." אמרה ג'קי.
דיג'יט בינתיים הצליח לפגוע במאט והוא השתחרר מאחיזתו.
"אתם תחטפו – פרחחי כדור הארץ." הוא נשף בכעס.
"מאט!" קראה ג'קי בזמן שסוככה על פניה בעזרת ידיה כאשר דיג'יט ניסה לתקוף אותה בפראות.
מאט תפס ברגליו וגרר אותו לאחור.
"עזוב אותי, פרחח!" הוא מחה.
"לא, דיג'יט! זה לטובתך!" הוא קרא.
הוא ניסה להתנגד.
"אז איך נעצור את הפסל?" שאלה ג'קי.
"מה דעתך על להוציא בטריות?" הציעה אינז. "ככה לא יהיה מספיק כוח בשביל הפסל לפעול!"
"אבל מה אם האקר יבוא ויתפוס אותנו?" שאלה ג'קי.
"המממ…" אמרו שתיהן ביחד, ובתיאום מופתי גם הניחו את הידיים על הסנטרים.
"היי!" קראה לפתי ג'קי. "אני יודעת!"
"מה?" שאלה אינז.
"זוכרים מה קרה ששמנו יותר מידי כוח במאוורר?" שאלה.
"כן," אמרה אינז. "הוא נשרף לחלוטין."
"בדיוק! אז אם נגרום לכך שבפסל יהיו יותר מ – 135 סייבר-וואט, נוכל להרוס את הפסל בלי שהאקר יוכל לתקן!" קראה ג'קי.
"רעיון מעולה! אבל… איך נשיג את הבטריות?" שאלה אינז.
"יש מקום לבטריה אחת בלבד והיא צריכה להיות של 36. אין לנו כזו." אמרה ג'קי.
"אבל יש לנו בטריות של 24, 16 ו – 10. אם נוסיף בטריה של 24, יהיו בפסל 124 סייבר-וואט. משם נצטרך רק שניים עשר סייבר-וואט, או יותר."
"אבל איך?" שאלה ג'קי.
"אם כך, אפשר יהיה להחליף בטריות! ניקח בטריה נמוכה – ונחליף אותה בעזרת בטריה חזקה יותר!"
"אבל איזו ניקח?" שאלה ג'קי.
"אם נחליף אחת של עשרים נהפוך אותה לעשרים וארבע ונקבל הפרש של ארבע. זה לא מספיק. אם נחליף את הבטרייה של העשר… נקבל ארבע עשרה! זה ישרוף את הפסל!" אמרה אינז.
"אבל רגע… הבטריות אצל דיג'יט, ולא נראה שהוא מתכוון לתת לנו אותן!" אמרה ג'קי.
"יש לי תוכנית!" קראה אינז בחיוך.
"הו, דיג'יט." היא אמרה.
"מה?!" הוא שאג עליה.
"אתה רוצה לעזור לפסל של האקר להיות חזק?" היא שאלה.
"כן!" הוא קפץ.
"אז תביא לנו שתי בטריות של 24, וככה נוכל לחזק את הפסל!" אמרה אינז.
"אם כך…" הוא אמר.
הוא שלף שתי בטריות בעוצמה של 24.
"124." אמרה אינז, ותחבה פנימה את הבטריה של 24. ואז היא שלפה החוצה את הבטרייה של ה – 10 והכניסה במקומה עוד 24. "138!" היא קראה.
נשמעו קולות חזקים של פצפוצים, כאילו ששורפים דלק.
"לתפוס מחסה!" קרא מאט.
שלושתם התחבאו, ומאט גרר את דיג'יט למחבוא.
הפסל התפוצץ במכה אחת.
"עשיתם את זה!" הוא קרא באושר.
"כן!" קראו ג'קי ואינז, והחליפו כיפים עם מאט.
…
"כל הכבוד לכם, צוות סייבר!" קראה לוח אם.
שלושתם החליפו כיפים ביניהם בפעם האחרונה.
"להתראות" הם אמרו ונפרדו.