החיים הם כמו מסיבה אחת גדולה
היה לי הרבה זמן פנוי.ניגנתי הרבה במפוחית והתחלתי לכתוב סיפור קצר.קראתי לו ״החיים הם כמו מסיבה אחת גדולה״.כמו החולצה של הקבצן השיכור.
שתיתי קפה שלוש פעמים ביום,כל האנשים מהעיירה היו מגיעים למסיבות שלי.הייתי גם יוצא לסרטים.
הייתי ילד בסך הכל מאושר.אבל ליווה אותי רגש תמידי של מועקה.
תחושה שאף פעם לא הצלחתי להיפטר ממנה.
כל דבר גרם לי למועקה,תמיד פחדתי ממה שיהיה -אני דאגן, ואנחנו הדאגנים בסופו של יום עייפים מאד.הייתי בן אדם קשה וכבד ועצוב.שום דבר לא סיפק אותי,תמיד רציתי משהו אחר.הייתי כבד,כבד ועצוב.
יושב בשיעורים חושב על דברים אחרים,חושב על מה אעשה ואיפה אהיה עוד עשר שנים-בשום מקום.
אני עכשיו אחרי עשר שנים גר באי ליד צרפת.מחכה למות.או אולי לא למות.
המוות לא מצלצל בדלת.
השעון המעורר לא מפסיק צלצל אז אני חייב לקום.
35 הודעות קוליות מאימא,הבנק סוגר לי את החשבון ומנתקים לי את המים.
אני פותח את המקרר ואין כלום.אה בעצם יש.נשארה חצי עגבניה משבוע שעבר.אני סוגר את המקרר והולך למחשב. בודק מיילים,אין כלום,חוזר למקרר וגם שם איו כלום.
כלום.
תגובות (0)