הרמזים

אוקיי זה סיפור שהתחלתי בכיתה ה' (עכשיו אני בז') ועכשיו מצאתי… מקווה שתאהבו!! אם יהיו תגובות אני אמשיך :)

ברגע שראיתי את המונית מתרחקת, ידעתי שהפסדתי את הזדמנות חיי. אבל אחרי הכל, גורל העולם תלוי בזה…. אז אולי כדאי שאשאר כאן בכל זאת.

שמי ליטל, אני בת 11, אני גרה בחיפה ויש לי משפחה נורמלית לגמרי. אח גדול בן 16 ושמו ערן, אחות קטנה בת 6 ושמה מאי, ושני הורים מקסימים ומפנקים בשם עופר ואלינור. אני תלמידה טובה יחסית, והממוצע שלי נע בן 90 ל100, אני די מקובלת ויש לי הרבה חברות, וכולם אומרים לי שאני יפה מאוד, בטח בגלל השער הבלונדיני החלק והארוך שלי, העיניים הירוקות והגדולות שלי, העור הלבן שלי, השפתיים האדומות והגזרה הדקיקה. אומרים לי שאני מאוד דומה לאמא. אבל אני, לעומת זאת, חושבת שמאי הרבה יותר יפה ממני, עם השער השחור החלק שלה, העור השחום, העיניים השחורות והגוף היפה. היא, בניגוד אלי, דומה מאוד לאבא. ערן דומה לשניהם, אבל גם הוא יפה מאוד, עם עור שחום, שער שטני, עיניים חומות בהירות מלוכסנות והגוף השרירי מהספורט הרב שהוא עושה.

הכל התחיל באותה ארוחת ערב, כשאבא כחכח בגרונו והזדקף. השתתקנו, כי ידענו שכשהוא עושה את התנועות האלה, יש לו בדרך כלל משהו חשוב לומר. "אוקיי, אז ככה," התחיל אבא לומר. "אמא ואני קיבלנו הצעה מפתה מאוד, לעבור לגור לשנה באנגליה…" התקשיתי להאמין. אנגליה? "איזה יופי!" התפרצה מאי לדבריו של אבא. "בדיוק למדנו על אנגליה בכיתה… כשנטוס לשם נראה את ארמון ב…ב…בקינ…" "בקינגהאם, חמודה," עזרה לה אמא. "כן, בטח שנראה אותו. נלך לכל המקומות הכיפיים באנגליה, ובכלל, זאת ארץ מאוד יפה, ילדים," ניסתה לשדל אותי ואת ערן, שישבנו כל העת בפרצופים המומים. פתאום התפרצה צעקה מגרוני.
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" צעקתי. "אני לא מוכנה. אני לא אבוא איתכם!!!! איך אני אוכל לעזוב את החברות, המורים, הבית, הארץ, ולעבור ל.. ל.. ל.. אנגליה? למה לא שאלתם אותנו לפני שתכננתם את זה? למה לא אמרתם לנו כלום?" צעקתי, רצתי לחדרי וטרקתי את הדלת.
התיישבתי על המיטה והבטתי בחדר שלי. בחלון שלי מול המיטה, שמשקיף אל הים, במצעים הסגולים שלי, בקירות בצבע סגול נוצץ, בפופים בצבע סגול כהה, במנורה המכוסה באהיל סגול, בתיק בית הספר שלי, הסגול הבהיר המלא בספרים בעטיפות סגולות מנצנצות, בשידת האיפור הסגולה שלי ובשולחן הכתיבה הלבן שלי. בשלושת המדפים על הקירות שלי שעליהם נחו מחברות סגולות, האייפון שלי עם הכיסוי הסגול והטלפון האלחוטי שלי בצורת שפתיים בצבע….. סגול, כמובן. בטח כבר ניחשתם. ואז התחיל להתבשל רעיון במוחי. אני אשן אצל רוני!

רוני היא אחת הבנות הכי נחמדות בכיתה שלי. יש לה אחות גדולה מגניבה בשם מורן, שני אחים תאומים שקטנים ממנה בשם מיכאל ודניאל, ואחות תינוקת בת 3 חודשים בשם עמית. אמא של רוני היא ממש נחמדה ומגניבה, היא מרשה לה לעשות כמעט כל דבר. אם אני אבקש, היא בטוח תרשה לי לישון אצלה במשך שנה!

עברו מספר ימים. ביום ב', אחרי הלימודים, הצטרפתי לרוני והלכנו ביחד הביתה. אולי עוד לא הזכרתי את זה, אבל רוני היא ילדה יפה במיוחד. יש לה שער ג'ינג'י חלק וארוך, שמגיע עד המותניים ואפילו קצת יותר, ואותו היא אוספת בדרך כלל ל"זנב סוס" ארוך. עיניה בצבע ירוק בקבוק עמוק ומהפנט, והיא רזה, גבוהה, גמישה וחכמה. הצבע האהוב עליה הוא ורוד, והיא ילדה רגישה ומבינה. כולם אומרים עלינו שאנחנו
החברות הכי טובות בעולם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בקיצור, ביום ב' הלכנו הביתה יחד. צחקנו,פטפטנו ודברנו, והיא קצת עזרה לי לשכוח מהנסיעה המעיקה. מכיוון שעוד לא היה לי נעים, עוד לא סיפרתי לה, ובעצם לאף אחד, על הטיסה. לפתע נזכרתי בנושא, השתתקתי והפסקתי להשתתף בשיחה.
לאחר מספר דקות רוני הבחינה שחל שינוי במצב רוחי. "ליטל? הכל בסדר?" היא שאלה. "בזמן האחרון שמתי לב שפתאום, סתם ככה, את משתתקת ומתעצבת… יש משהו שאת רוצה לספר לי אולי?"
הסתכלתי בה, בחברה הטובה שלי, ופתאום הכל פרץ ממני. אני לא יודעת איך, זה פשוט יצא. סיפרתי לה הכל, על איך שההורים שלי החליטו סתם ככה פתאום, לעבור לאנגליה בלי שום התייעצות איתי ועם אחיי. סיפרתי לה גם איך כולם מצפים ממני להיות בוגרת ומבינה, ולא לעשות כזה סיפור גדול כי אחרי הכל זאת בסך הכל שנה, אבל הם פשוט לא מבינים מה יכול להשתנות בשנה.רוני שתקה. לאחר זמן מה שבו הלכנו בדממה, היא אמרה: " ומה את מתכוונת לעשות בעניין? הרי את לא יכולה פשוט להישאר כאן לבד, נכון?" הסמקתי. "בדיוק בגלל זה סיפרתי לך על זה…" התחלתי לגמגם. "אוקיי,הממם, תראי" אמרתי. " תדעי שאני אבין אותך לגמרי אם תגידי לא, ואני לא איעלב ולא שום דבר, אבל אני חשבתי על זה, וזה פשוט נראה לי כמו הפתרון היחיד, אז תגידי, אולי אני יכולה לישון אצלך במשך שנה???" זהו, אני נושמת לרווחה. סוף כל סוף הוצאתי את זה. עכשיו רק נשאר לי לשכנע את ההורים שלי, וכמובן רק אם אמא של רוני תסכים! אני מרימה את מבטי ומבחינה בפרצופה ההמום של רוני. "אז את רוצה?" אני שואלת.