הסיפור העצוב שלי. החיים העצובים שלי.

"הכל בסדר?"
הם שואלים
"איך את מרגישה?"
הם תוהים
"למה את בוכה?"
הם אומרים.
ואני אומרת שהכל בסדר. שאין סיבה לדאגה.
הלוואי שיכולתי לספר להם את האמת.
שאני לא בסדר.
שהפצעים שלי הם לא מנפילה
שאני לא בוכה בגלל סיפור עצוב שקראתי.
אני הסיפור העצוב.
לחזור כל יום למקום שאתה רק רוצה לברוח ממנו.
להרגיש שאפילו מי שאתה צריך לבטוח בו יותר מכל שונא אותך.
לשקר לעולם. להסתיר ממנו את הכאב שלך
זה סיפור עצוב.
זה הסיפור שלי.
אלא החיים שלי.