הכי קרוב לשמש פרק 1 חלק א' (אשמח עם תגיבו )

פרק ראשון –

השעון המעורר צלצל , אבל לדרו לא הייתה אפשרות לכבות אותו , משם שהוא הגיעה ממקום כל שהוא בבניין האפור והגדול שנמצא במקום לא ידוע ומשמש אימונים ממשלתיים בלבד . איש לא ידע מה קורה בפנים ומי שכן ידעו הם אלה שנמצאו שם … והם רק רצו לצאת משם . דרו פקחה את עיניה ושפשפה אותם בעייפות , מי היה מאמין שהיא הלכה לישון רק ליפני שעתיים ?
כן זה היה המצב בבניין המאובטח ביותר בכל האימפריה .
"לקום כבר חיילים! " קרא וויאל אל החיילים העתידיים .
דרו כמה מיד היא ידעה שלא כדי להתעסק עם משהו כמו וויאל או משהו שקרוב כמוהו אל השלטונות . דרו צחצחה את שיניה במהירות ושטפה את פניה . בעד שניות ספורות יתחיל המפקד ופשוט אסור לה לאחר .
"עשרים שניות !” הכריז וויאל קולו הרם והמריר הדהד במורד המסדרון השקט לכאורה .דרו לבשה את המדים שלה במהירות מדהימה . כל הזמן הזה בבניין האפור לימד אותה להיות זריזה , מהירה .
אחרי שדרו סיימה ללבוש את המדים היא ספרה עד שלוש בדיוק ודלתות וחדר שלה נפתחו , היא יצאה אל מחוץ לדלת ונעמדה בזמן שזו נסגרה בצליל נקישה קטן . כעשרים נערים נוספים נעמדו ליד דלתות החדרים השמוכים , כולם עמדו דום וחיכו שהמפקד יתחיל .
"מורגן " קרא וויאל . הנער ששם משפחתו היה מורגן הצדיעה והמפקד וויאל המשיך אלאה אל הנער הבא .
"ג'ונסון " הכריז לעבר נערה שחדרה היה סמוך לזה של דרו . הנערה הצדיעה וויאל המשיך בלי עיקובים מיותרים .
"מקליין " הוא קרא ונעץ בדרו מבט נוקב . דרו הביטה בעיניו שהזכירו לה אדמה רטובה והצדיעה . המפקד וויאל המשיך בדרכו על שאר החיילים העתידיים .
המפקד נמשך שלוש דקות ועשרים ושבע שניות בדיוק , אחריו כל חייל או טירון ליתר דיוק נשלח לחזק את המיומנות שלו .
משום שדרו לא מצאת את המיומנות המיוחדת שלה היא התמחתה בהכל , מריצה או קרב מגע , עם מדובר טיפוס לגובהה או דיוק ביריהות . דרו ידעה לעשות הכל אבל עדיין לא מצאה את היכולת המיוחדת שלה .
"מקליין דווחי על התקדמות !” דרש וויאל שעבר בין הנערים עד שהגיעה עליה .
"המפקד היכולות שלי עלו בשמונים ואחת אחוזים ,אדוני " היא אמרה ויישרה עליו מבט .
"ומה עם היכולת המיוחדת שלך ?” הוא שאל בנימה ערמומית . דרו השפילה את מבטה , היא ניסתה כל דבר אך שום דבר לא הרגיש לה אמיתי .
"מצטערת המפקד בזה אין לי התקדמות " אמרה .
"אל תאכזבי אותי מקליין " הוא אמר בנימה אטומה והמשיך ללכת בין החיילים .
דרו שנאה את הנימה המתנשאת שלו , כאילו הוא יותר טוב ממנה בגלל שהוא מקושר לשלטון , כי היא טירונית והוא כבר מפקד . היא הכתה חזק בשק האגרוף שהיה תלוי לפניה , השק נקרע מעוצמת המכה וגרגירי חול זעירים החלו להערם על רצפת השיש הממורקת . דרו הביטה בגרגרים הזהובים הם הזכירו לה דברים טובים , חופש שלא היה לה בבניין המאובטח ביותר בכל האימפריה .
זה היה המצב מגפה מסתורית שפגעה רק בבני עשרים ומעלה השתוללה בכל אזורי האימפריה , ילדים רבים נשארו יתומים . הממשלה החליטה למצוא שימוש הולם באותם יתומים , היא נתנה להם בית , אוכל , ביגוד וכל דבר אחר שהם נזקקו לו ובתמוה אותו נער יתום הופך רשמית לרכושו של האימפריה והשלטון . במצב הזה הייתה דרו , הוריה מתו מהמגפה כשהייתה בת שלוש היא חייה לבדה עד גיל שבע אז הגיעו אנשי המשמר ולקחו אותה אל הבניין הממשלתי . שבע שנים חלפו ודרו השתנתה . המחסור בחופש , החוקים הנוקשים , העובדה שאסור לה לצאת החוצה , כל אלה שינו אותה . דרו הפחה קרה ומסוגרת . היא לא האמינה לשום מילה שיצאה לוויאל או לשאר המפקדים מהפה אבל איזו ברירה כבר הייתה לה .
דרו נגשה אל ערמה גדולה של שקי אגרוף שהייתה בקצה החדר , היא גררה אחד מהם והתקדמה לכיוון מקום האימונים שלה .
בעודה בחצי הדרך שמעה דרו צעדים מהירים מהדהדים ברחביי החדר .
"אדוני חדר המצב מוכן " היא שמעה קול צווחני לוחש .
"בסדר , משוחרר " זה היה קולו של וויאל .
החייל עם הקול הצווחני מהר לחזור למקום שממנו בא .
דרו הגיעה לאזור האימונים שלה ותלטה את שק האגרוף .
"חיילים חדר המצב מוכן מי הראשון שיבחן אותו ?” שאל המפקד וויאל , הוא סקר את עיניהם של הנערים והנערות שהיו בחדר וחדלו להתאמן בזמן שדיבר . עיניו נחו על דרו והיא הבחינה בשבריר של חיוך בקצה פיו . “זו הזדמנות מצויינת בשבילכם לבחון את יכולותיכם " הוא הוסיף בנימה הערמומית המוכרת שלו . דרו הבינה את הרמז , חדר המצב יעזור לה לגלות מהיא היכולת שלה , עם היא תצא ממנו בחיים כמובן .
"אני אלך המפקד " עיניו של המפקד ושל דרו ושל כל מי שהיה בחדר קפצו על המקום שממנו בה הקול , זה היה נער גבוהה עורו היה כהה ושיערו שחור וחלק והחליק על מצחו כמעט עד עיניו הכחולות .
"צעד קדימה רוי ברוק " אמר וויאל במעין אכזבה .