דקת מחשבה
אני מרחפת.
אני מרחפת מעט מעל האדמה, ואז גבוה יותר ומגיעה לעצים. עכשיו אני כבר בגובה בניין. אני מסתכלת למטה ורואה את הכל. ממש הכל.
את העצים. את השכנים. את בית הספר. את מקום העבודה של הוריי. מנקודת המבט מלמטה אני לא רואה הרבה אולי רק כמה רחובות קדימה . אני לא זוכרת איך, אבל עכשיו אני בחלל. אני נעה קדימה ,עוברת בין מאדים לירח ומקיפה את כדור הארץ, ואז לאחר הטיול הארוך שלי, אני חוזרת למטה לאט לאט מתחת לעצים ומגיעה לאדמה. אני נשכבת על הדשא למביטה למעלה.
מפה אני רואה את השמיים, את העננים הנעים, מרגישה את הרוח העדינה. עכשיו אני יודעת שפה – בקרקע – הכי בטוח. פה החברים שלי, המשפחה, אני לא צריכה לוותר על שם דבר, כל עוד אני חייה.
תגובות (2)
כמה שהקטע קצר ככה הוא יפה =)
כן, לרחף בחלל או לעוף גבוה לשמיים יכול להיות נחמד, אבל כאן על האדמה
נמצאים החיים, החברים, המשפחה – בדיוק כמו שאמרת, וזה שווה להישאר כאן עבורם =)
תמשיכי לכתוב! =)
תודה. אני ממש מעריכה את התגובה שלך