דיג'ימון גרסת 2013 -7- (סיפור משותף עם ציפי ^^)

דיברתי עם ריין ודיימון כדי שנעצור, כול היו עייפים והזקוקים לשניה רצינית,פרט לשניהם.
"אבל אנחנו צריכים להתקדם, מה עם עוד אחד מהיצורים האלא יתקוף?", הייתה נקודה בדבריו של ריין אבל נראה שדיימון הסכים איתי.
"שלו צודק ריין, כולנו זקוקים למנוחה, ואל תדאג אם משהו יתקוף אותנו אז אני אטפל בזה", ריין נאנח והנהן.
"על מה אתם מתווכחים?", תהל נדחפה לשיחה.
"עוצרים לנוח",אמר דיימון,"תודיעי לכולם", תהל הנהנה ואמרה לכולם שכדאי שנעצור לנוח.
"אז מה דעתך על קצת מנוחה?", אמרתי והתיישבתי ליד אביה, כל החבורה ישבה על האדמה, היחידה שנשארה עומדת היתה ניקול, היא די הפחידה אותי.
"אממ… אכפת לך אם אשאל למה עשית את זה?",אביה הסמיקה קצת.
"ראיתי שכולם מאוד עייפים אז חשבתי לדבר איתם", היא הנהנה והשתתקה.
לאחר כחצי שעה נראה שכולם ישנים.
מסיבה מסוימת היה לי קשה להירדם אז פשוט קמתי וסיירתי מעט סביב המחנה.
כשהלכתי שמתי לב למין מעבר דרך העצים, והחלטתי לחקור קצת, נכנסתי לתוך הסבך ולהפתעתי אחרי כמה סנטימטרים נגמר המעבר ומצאתי את עצמי בקרחת יער.
אורו של הירח האיר את העצים מסביב ונתן למקום מראה קסום.
"מה אתה עושה פה?",הסתובבתי למשמע הקול וראיתי את ניקול מאחורי, היא לא נראתה מרוצה במיוחד.
"סתם לא יכלתי לישון אז טיילתי", היא הסתכלה עלי ונראה שחיוך קל עלה על שפתיה.
"יפה פה לא?", היא התקדמה לכיוון הקרחת והיתישבה על הדשא כאשר היא מביטה לירח.
"אני מניח", אמרתי בהיסוס,"ומה את עושה כאן?", היא סובבה לכיווני.
"מאותה סיבה שאתה כאן, היה לי קשה להירדם, המקום הזה מדאיג אותי, אז טיילתי",
"משהו מדאיג אותך?", היא נראתה מהבנות שאוכלות פחד לארוחת הבוקר.
"כן, המראה שלי מטעה לגבי האישיות", היא אמרה, ואני הנחתי לה לנפשה וחזרתי למחנה.
"איפה היית?", אביה ישבה במקום שלה עם אושיין על הברכיים.
"הלכתי לטייל מעט, מצטער שהערתי אותך",אמרתי והיתישבתי לידה.
אביה חייכה, היא היתה יפה , די נדלקתי עליה.
לאחר כחצי שעה גם שניינו נרדמו. בבוקר התעוררנו למשמע קולות נהימה ושאגות.
"אור תיזהר, הוא לא אוהב כשרודפים אחריו!", קמתי וראיתי את אור רץ אחרי הדיג'ימון של דיימון.
"בוא לפה…", אמר אור והמשיך לרוץ אחרי אקסמון במעגלים.
"איזה חבורה מצחיקה", תהל קמה ובזריזות תפסה את אור.
חיוכים עלו על פניי החבורה ,אקסמון הסתתר מאחורי גבו של דיימון, אם אפשר לקרוא לזה להיסתתר כשהוא בלט מכל צד בגלל גודלו העצום.
"טוב, אנחנו נמשיך ללכת בקרוב, תתכוננו", אמרו דיימון וריין יחד, הם מסתדרים די טוב.
"אנחנו רעבים", אמרו נוי ,יובל ואור יחד, כל השאר הסכימו.
"אני אקח אתכם לאכול ארוחת בוקר", אמר דיימון בחיוך, כולם התארגנו לצאת.
ושוב פעם התחלנו ללכת.