גיל טיפש עשרה – פרק 1 – בלה – הניתוח

בלה הכינה שיעורי בית , לפתע שמעה את הכלב שלה נובח, כנראה משהו דפק בדלת והיא לא שמעה…
היא הלכה לכיוון הדלת ופתחה אותה, זו הייתה אימא שלה שחזרה מהעבודה.
"היי אימא" אמרה בלה וחזרה לחדר.
-בלה ואימא שלה לא מזמן רבו משום שבלה לא הסכימה שהכלב יעבור סירוס, אך אם לא יעבור את הניתוח הצטרך לחזור לחנות החיות-
"נו בלה , חשבת?"
"על מה , אימא?"
"נו.. את יודעת, על מה שאמרתי לך…"
"אה… זה…"
"כן.. אז חשבת?"
"כן … ואני לא מבינה! מה רע לך שלכלב ולחברה שתיהיה לו יהיו גורים?! מה כל כך נורא?!"
"בלה, זה לא שאני לא רוצה , זה חנות החיות מחייבת כל אדם שמאמץ כלב"
"ומה יקרה אם הוא לא יעבור סירוס?!"
"נצטרך לשלם כנס, וכרגע אין לנו הרבה כסף, אז תחשבי על זה… כי ככה או ככה לא גורים…" אימא שלה נכנסה לחדר ואחר כך הכינה ארוחת ערב. בינתיים בלה שמעה מוסיקה על עוצמה מלאה.
היא לא רוצה שהכלב שלה יעבור סירוס אבל אם זה אומר שהם יצטרכו להחזיר אותו, יהיה יותר גרוע….
הגיע הערב והארוחה הייתה כבר מוכנה.
"היי אבא"
"היי. אז בלה.. החלטת כבר?"
"כן."
"נו..?" אמרו שני ההורים המודאגים
"החלטתי שאם אני אצטרך להחזיר אותו, יהיה לי יותר קשה… אז בסדר… שיעבור את הסירוס הזה… "
"אני שמחה שאת חושבת ככה" אמרה האימא והתיישבה על הכיסא.

הבוקר הגיע ובלה בבית ספר.
"מה קורה בלונדה?" אמרה אמה
"חח סבבה "
"את לא נראת כל כך סבבה.. דברי! מה יש? בנים? אריק? נשברו לך האוזניות?"
"לא , לא , לא!!! מה לי ולאריק?! וזה גם לא זה!"
"אז…."
"ההורים שלי רוצים ששלגון יעבור סירוס…"
"נו.. ו…?"
"כי אני רוצה גורים!!!"
"אבל שלגון הוא בעצמו גור…"
"התכוונתי לצאציים שלו…"
"הבנתי אבל לא הבנתי מה הבעיה שהוא יעבור סירוס…"
"אני לא רוצה שהוא יעבור סירוס אבל אם הוא לא יעבור אז נצטרך להחזיר אותו!"
"אז שיעבור את הסירוס! גם ככה לא יהיו גורים…"
"כנראה…. טוב… הסכמתי גם ככה.."
"יופי… ומתי הניתוח?"
"היום"
"אה… את רוצה שאני יבוא לתמוך בך?"
"זה יהיה נחמד"
"סבבה בלונדה… היום ב16:15 אני אצלך!" אמה סיימה ובדיוק היה צלצול ושתיהן הלכו לכיתה.

~ כעבור 5 שעות. הושמע צלצול בדלת ובלה פתחה~
"היי בלונדה!"
"היי… עוד 10 דקות הפיצה מוכנה "
"פיצה? נחמד.."
שלגון רץ לאמה וקפץ עליה..
"היי שלגון חמוד!"
בקיצור הם צחקו וצחקו וצחקו… עד שאבא שלה הגיע ב17:30 ולקח את שלגון.
בלה ניסתה שלא להראות את דאגה אבל בכל זאת ראו את זה עליה… אמה ניסתה להוציא אותה מזה אז הם ראו סרט קומדיה.
~כעבור 3 שעות, הוריה של בלה חזרו~
"נו.. איפה הוא?!" אמרה בלה.
"הוא בבית חולים לחיות"
"מה? אבל הניתוח נגמר לא?"
"לא ממש…"
"מה זאת אומרת?!" דמעות אחלו לזלוג מעינייה של בלה "הוא מת?! תגידו לי את האמת!!!"
"לא מה פתאום מת!" אימה ניסתה להרגיע אותה אבל…
"מה קרה לו ?! אבא דבר!!!!"
"לרופאים קרתה בעיה קטנה אז הייתה שגיאה, זה לא כל כך נורא הם יצליחו לתקן אותה מהר אבל שלגון יחזור בעוד יומיים…"
בלה התעצבנה ורצה החוצה בבכי עז
"בלה! בלה!" צעקה אימה… אך היא לא שמעה והמשיכה לרוץ.. היא יצאה אל הרחוב ורצה לתחנת האוטובוס היא עברה ליד אריק , הוא ראה אותה ורץ אחריה.
"היי בל'ס לאן את רצה?! בל'ס?! בלה מקרה?!?!?!" אמר, בלה לא רצתה לשמוע אף אחד ועלתה על האוטובוס. אריק עלה אחריה.
הוא התיישב בכיסא שלידה ואמר "בלה, על מה כל הדרמה הזאת?!"
"הניתוח!"
"של שלגון?"
"כן!"
"הוא נכשל? שלגון מת?!"
"לא! הוא בסדר אבל צריך לרפא אותו!"
"אז מה הבעיה?!"
"אני רוצה ללכת לרופאים ולתתן להם במתנה כמה מדעות שלי!"
"מה?! לא! לא את לא! ניתוחים נכשלים! זה קורה! אבל הוא חי! והם ירפאו אותו!"
האוטובוס עצר בתחנה ובלה ירדה , אריק ירד איתה ועדיין ניסה לעצור אותה…
"בל'ס ! בל'ס!"
היא לא שמעה אותו אבל הוא לא וויתר…
היא נכנסה לווטרינריה… והתחילה לצעוק על הרופא "למה אתה כזה לוזר?! מי אתה שתכשיל את הניתוח של הכלב שלי מי?!!!"
אריק הרים אותה על הגב שלו… והצטער בפני הרופא…
"מה אתה עושה?!"
"את לא אמורה לעשות את זה!"
"כן אני כן!!! ומי אתה בכלל שתתערב?!"
"אחד מהחברים הכי טובים שלך! ואם את רוצה להוציא את זה תוציאי את זה עליי אבל לא על הרופא…" בלה התחילה להרביץ לו אבל לאט לאט נשברה ובכתה עליו…
"כן , תוציאי את זה.."
"אריק… אני כלכך שמחה שאתה פה…. בלעדייך.. לך תדע מה הייתי עושה לרופא ההוא…"
"תמיד יהיה שם בשבילך…. תזכרי את זה…"
"אריק… אתה כזה חמוד… ורגיש אליי.. אתה החבר הכי טוב שלי… כמו אח בשבילי…. אבל…. "
אריק הרים את ראשה ונישק אותה…
הם עמדו שם למרות שהתחיל לרדת גשם….