בתולת הים.

אני שם לב לגולגולות שמסביבה,ונסוג. בין אם מה שכל כך רציתי מעולם ועד,כה חשוב,אם אשיג אותו ואז אמות עבור הדבר הזה,לא יעזור לי הוא. יש לי אקדח בנרתיק. אקדח קצר,עם קליעים רבים. אני קורא לאנשיי. הם באים,כמה מהם שמנמנים ונפוחים,בגדיהם מסריחים מריח מעופש של דגים ומלח,והשאר רזים כמקל עם תלבושות מגוהצות וכחולות עם כובעים שחורים מכובדים,בידם מצפן ובשניה אקדח. אני מורה להם לאיים עליה ולהרים אליה אקדח. אני מרים גם כן את אקדחי. כתריסר רובים מכוונין אל בתולת הים,חסרת האונים היושבת על צוק חלקלק ורטוב.היא מחייכת ומצחקקת,ומתפוגגת. נעלמת מהצוק החלקלק. אנשיי מבולבלים,מסתכלים לכל צד. שמתי לב למה שאני כה חושק בו. המפתח. הוא היה תלוי על תחילת הסניפר שלה,קשור בקשר הדוק. ואז,היא מופיעה מאחוריי. חיננית,מרשעת ובעלת כוח רב,פניה מתרחבות ונעשות סגולות יותר ויותר. שיניה הלבנות והנקיות נהפכות לצהובות,והבל פיה המסריח מצליף בגב צווארי. הנשימות שלה. הלב שלה. פעימות של 3. היא כמו וואלס. קליל,פשוט לנגינה. אחת שתיים שלוש. אחת שתיים שלוש.בום בום. בום בום. בום בום. כל אנשיי נופלים על הרצפה. תריסר קרקושים נשמעים,כשהאקדחים של כולם נופלים על הרצפה. "אתה רוצה את המפתח.. נכון ?" נשימותיה החמות ליטפו את גב צווארי. לא אמרתי מילה. "טוב,הנה הוא. אבל,אני לא חושבת שתקבל אותו,למה ? כי אין לך סיבה,אין לך באמת רצון למפתח,נכון ?" היא מנסה לפתות אותי. להסיח את דעתי. ומצליח לה. "לא. אני באמת זקוק לו." עצמתי את עיניי. הבתולה צחקקה. "חה ! אבל למה,למה קינגסלי? מה אתה רוצה לפתוח עם המפתח ? תיבה ? דלת ?" לא עניתי. רק פתחתי את עיניי והסתובבתי אליה. הסתכלתי אל תוך עיניה. שחורות. שחורות ועמוקות,ללא כל חיים השורר בהן. היא ניגשת אליי,קרוב יותר. ואז היא מקרבת את פיה במהירות אל צווארי,ונושכת אותי. אני נופל על הרצפה לאחר הרגשת קריעת עורי בצווארי. עוד קול קרקוש נופל על הרצפה,והבתולה צוחקת. "כאילו שמישהו יכול בכלל לגבור עליי. חה ! זה שאתם רואים את מה שאתם רוצים בחייכם,לא בהכרח אומר,שהוא אצלי. לא בהכרח אומר,שדבר זה באמת קיים." צחוק נבלע במערה,והיא צללה למעמקי המים הקרים.