נפילת אמון

מכירים את התרגיל הזה, "נפילת אמון"?
אני בטוחה שכן. למי שלא מכיר, זה תרגיל בו בן אדם אחד אמור ליפול לזרועותיו של אחד אחר. אם הוא מרגיש מספיק ביטחון על מנת ליפול לזרועותיו של האיש, חש מספיק אמון בשביל לדעת שיתפוס אותו – הוא נופל. כמעט ואי אפשר לזייף נפילה כזאת, הריי שאם אתם לא חשובים מספיק לבן אדם שאמור לתפוס אתכם, מדוע שיתפוס אתכם? אם אנכם יודעים זאת בוודאות, אנכם בוטחים מספיק באותו האיש.

תנסו לחשוב לרגע, לזרועותיהם של כמה אנשים אתם מסוגלים ליפול?
אם יש לכם בן אדם אחד או שניים, אם בכלל, אתם כנראה קטני אמונה, לא בוטחים באף אחד, סומכים רק על עצמכם ברוב המקרים. רואים דברים בשחור ולבן. רגישים, בעלי חזות קשוחה.
במקרה של יותר משלושה אנשים, אתם כנראה תמימים, שמאמינים בטוב שלם, בעתיד ורוד וראייה גם באפור, ובכל צבעי הקשת. שלכל דבר יש סיבה והסבר. מאמינים לדברים שנשמעים. נגררים.
אם יש לכם שלושה אנשים, כנראה שהגעתם לשלמות נפשית, ואתם מרוצים מחייכם כרגע. אתם מאוזנים, מרגישים שליטה בחייכם. האנשים אליהם אתם מסוגלים ליפול חשובים לכם מאוד, ואתם מפחדים לאבד אותם. רק שתדעו שלפחד זה לפעמים טוב, כי זה אומר שיש לכם עוד מה להפסיד.

לכם, האנשים בעלי השלמות הנפשית, תדעו ששלושת האנשים האלה יתחלפו כנראה פעמים רבות בחייכם, מסיבות שונות ומגוונות, ברגעי בושה ושפל, וגם ברגעי הפסגה והאומץ. אנשים יבואו וילכו, נקודת מבטכם על העולם תשתנה רבות, וזה בסדר. שינוי זה טוב. אם לא לטווח הקרוב אז לרחוק.

לי, יש בקושי בן אדם אחד ליפול אליו, אז תדעו שאני באמת מדברת מהלב, ולא מנסה לייפות את הדברים.
אז, כמה אנשים יש לכם עכשיו?